פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9449/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
ערפאת (אמיר) דגאמין
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות
אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
י"ד בחשון התשס"ט
(12.11.08)
בשם המבקשת:
עו"ד יאיר חמודות
בשם המשיב:
עו"ד דן ענבר
החלטה
1.
המשיב עומד לדין באשמת ביצוען של עבירות רצח, ניסיון לרצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, חטיפה, כליאת שווא, תקיפה שלא כדין והפרת צו. נטען, כי במהלך החודשים מרץ ואפריל 2005, תקף המשיב את מי שהיתה בת-זוגו ואם בתו (להלן: המתלוננת) בכך שהכה אותה בכל חלקי גופה. כתוצאה מכך עברה המתלוננת לגור בדירת מסתור, אולם המשיב לא הרפה ממנה גם כאשר ניתן נגדו צו הרחקה. בהמשך גמלה בלבו של המשיב החלטה להמית את המתלוננת ואמה, ולחטוף את בתו, ובתאריך 15.5.05 הוא יצא לבצע את זממו. הוא ארב למתלוננת ומשהבחין בה דחף אותה לדירת אמה, שם הוא דרש ממנה לשוב אליו. המתלוננת סירבה להיענות לדרישתו ואמה תמכה בה, ובעקבות כך דקר המשיב את שתי הנשים ונמלט עם בתו התינוקת. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חבלות חמורות, ואילו אמה מצאה את מותה.
2.
כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בחודש יוני 2005, ועל אף השנים שחלפו מאז טרם החלה שמיעתן של הראיות. בבקשה שבפני עותרת המדינה, בפעם השתים עשרה, להארכת מעצרו של המשיב מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. לבקשה זו מתנגד בא-כוח המשיב.
3.
נדמה כי אין צורך לומר כי הדרך בה מתנהל משפטו של המשיב רחוקה מלהניח את הדעת. ברם, נראה כי לכך תרמה סברתה של ההגנה כי קיים ספק אם מצבו הנפשי של המשיב מאפשר את העמדתו לדין. בעקבות כך הוגשו מספר חוות דעת, עד שבחודש יוני 2007 מצאה וועדת האבחון למפגרים כי המשיב מתפקד ברמה שאינה פיגור שכלי. לאור זאת קבע בית המשפט מועדי הוכחות לחודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 2007, אולם אלה בוטלו לבקשת הצדדים שהודיעו כי הם מבקשים למצות את האפשרות לגבש הסדר טיעון. בחודש נובמבר 2007 ביקש סנגורו הקודם של המשיב להשתחרר מהייצוג, ומשבית המשפט נעתר לו ומונה הסנגור הנוכחי, עתר זה האחרון לדחייה כדי ללמוד את חומר החקירה. בחודש ספטמבר 2008 הודיעו הצדדים כי מאמציהם להגיע להסדר לא נשאו פרי, ובעקבות כך נקבע התיק לשמיעת ראיות, אולם בישיבה שנועדה לכך (9.11.08) לא התייצבה המתלוננת למסור את עדותה ועל כן הוצא נגדה צו הבאה.
4.
כאמור, נמשך
מעצרו של המשיב תקופה ארוכה, ארוכה מדי, ובנסיבות רגילות היה נכון לשקול באהדה בקשה לשחררו לחלופת מעצר. ברם, הצורך לבדוק את מצבו הנפשי של המשיב, בקשתם של הצדדים למצות אפשרות לגבש הסדר טיעון, וחילופי הסנגורים, כל אלה תרמו תרומה מכרעת לאותו שיהוי, ועל כן לא מצאתי כי הגיעה העת להעדיף את זכותו של המשיב להתהלך חופשי על פני שיקולים אחרים. זאת ועוד, מדובר במי שעל פי הנטען גרם במו ידיו למותה של אשה, פציעה קשה של בתה, וחטיפת ילדתו והעברתה לשטחים. אלו הן עבירות שאם תוכחנה יהיה בהן להצביע על המשיב כמי שנשקפת ממנו סכנה מופלגת בחומרתה. את הסכנה הזו אין להניח לפתחו של הצבור, ומכאן החלטתי להיעתר לבקשה.
אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, שתחילת מניינם ביום 17.11.08 או עד למתן פסק-הדין בת.פ.ח. 1046/06של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם.
ניתנה היום, י"ד בחשון
התשס"ט (12.11.08)
.
ש ו פ ט