פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9450/06
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המבקשים:
1. משה אברהם
2. שרון בן חמו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה להעברת מקום דיון
בשם המבקשים:
עו"ד דוד יפתח;
עו"ד משה שרמן
בשם המשיבה:
עו"ד אפרת ברזילי
החלטה
לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), להעברת מקום דיון בת.פ. 33645/06, מבית משפט השלום בפתח-תקוה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו או לבית משפט אחר במחוז המרכז. משהתבקשתי להעביר את הדיון לבית משפט השלום בתל-אביב, החלטתי לדון בבקשה, אף על-פי שהבקשה החלופית להעברת מקום דיון לבית משפט אחר במחוז מרכז הינה בסמכות נשיא בתי משפט השלום במחוז זה (ראו סעיף 49 לחוק בתי המשפט).
כנגד המבקשים הוגש כתב אישום בגין עבירות סמים שונות. המבקש 1 (להלן: המבקש ) טען כי עקב היותו משותק בחלק מגופו יקשה עליו להגיע לדיונים בבית משפט השלום בפתח-תקוה, כיוון שאין בבית משפט זה תנאים המתאימים לנכים. המדינה התנגדה להעברת מקום הדיון. בתגובתה לבקשה נאמר כי אין מניעה לקיים את הדיון בעניינו של המבקש באולם המצוי בקומת הקרקע בבית משפט השלום בפתח-תקוה, ובכך לתת מענה לקשיי הנגישות של המבקש. בתשובה לטענת באי-כוח המבקש לפיה המבקש יורד לחדר המעצרים הנמצא בקומת המרתף ולאחר מכן יועלה לאולם המשפט בקומת הקרקע, דבר אשר לטענתם יגרום לו סבל פיזי ונפשי, טענה המדינה כי ניתן לקיים את הדיון בשעת בוקר מוקדמת ובטרם מתחילים הדיונים בבית המשפט, כך שייחסך מהמבקש המעבר אל חדר המעצרים וממנו לאולם המשפט.
ביום 8.12.2006 הגישו באי-כוח המבקש תגובה מטעמו לתגובת המשיבה ובה טענו כי אין להסתפק במתן פתרונות נקודתיים למבקש ויש לטפל בבעיית הנגישות לנכים הקיימת בבית משפט השלום בפתח-תקוה. עוד טענו כי הפתרונות שהוצעו על-ידי המדינה אינם מספקים. ביום 19.1.2007 הוגשה בקשה לצירוף תגובת ארגון הגג של ארגוני הנכים בישראל לבקשה.
נקודת המוצא בדין הפלילי היא כי הסמכות המקומית מוקנית לבית משפט הנמצא בקרבת מקום מגורי הנאשם או מקום ביצוע העבירה (ראו סעיף 6 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). סעיף 78 לחוק בתי המשפט קובע בזו הלשון:
"העברת מקום דיון
78.
ענין שהובא או שיש להביאו לפני בית משפט מחוזי או בית משפט שלום במקום אחד, רשאי נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא להורות שיהיה נידון בבית משפט של אותה דרגה במקום אחר ; ובלבד שלא תינתן הוראה לפי סעיף זה לאחר התחלת הדיון אלא בהסכמת השופט שהחל לדון בו."
בהפעלת הסמכות שהוענקה לנשיא בית המשפט העליון במסגרת סעיף זה ניתנת חשיבות לכללי הסמכות המקומית שנקבעו ולהפעלה שוויונית שלהם כדי למנוע חשש מפני בחירת מקום שיפוט משיקולים לא ראויים. אמת, בית משפט זה קבע כי התכלית בדבר מעמדם וחשיבותם של כללי הסמכות המקומית אינה התכלית היחידה העומדת בבסיס הפעלת שיקול הדעת במסגרת סעיף 78 הנ"ל וקיימים אינטרסים נוספים שעשויים להצדיק את העברת מקום הדיון, כך למשל לשם איחוד הדיון במספר כתבי אישום נפרדים שהוגשו לבתי משפט שונים, או במידה ונדרשת הכרעה מהירה שיכולה להינתן אם יועבר הדיון לבית משפט אחר (ראו ע"פ 11637/04 מדינת ישראל נ' זוזיאשווילי פ"ד נט(4) 229, 238-237). ענייננו בהליך של איזון בין שיקולים שונים –
מחד קביעת מקום שיפוט בהתאם לכללי הסמכות המקומית, מאידך הצורך בהבטחת הליך דיון הוגן ויעיל תוך שמירה על זכויות הנאשם ועל אמון הציבור במערכת בתי המשפט. בנסיבות העניין, כיוון ששוכנעתי כי המדינה הציגה פתרון הולם לבעיית הנגישות הקונקרטית של המבקש, וכי פתרון זה יבטיח קיומו של הליך הוגן ויעיל, איני מוצאת מקום לסטות מכללי הסמכות המקומית. אשר לבעיה הכללית של נגישות אנשים עם מוגבלות שהעלו באי-כוח המבקש הרי עניין זה יבוא על פתרונו בקרוב עם פתיחת בית המשפט החדש במקום, ולעת הזאת אין מנוס ממציאת פתרונות קונקרטיים.
נוכח כל האמור לעיל הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ו' בשבט התשס"ז (25.1.2007).
ה
נ ש י א ה