פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9451/05
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
העורר:
עלא עבדל קאדר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 1.9.2005 בב"ש 92799/05 שניתן על ידי כבוד השופט ד' רוזן
תאריך הישיבה: ט"ז בתשרי
התשס"ו (19.10.2005)
בשם העורר: עו"ד יוסף
מסארוה
בשם המשיבה: עו"ד רחל
מטר
החלטה
1.ערר על החלטת מעצר עד תום ההליכים (כבוד השופט ד' רוזן). נגד העורר ואחר הוגש כתב אישום המייחס להם ירי נגד המתלונן, וחבלה בכוונה מחמירה, לעורר מיוחסים גם עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה.
2.טרונייתו המרכזית של ב"כ העורר היא שבית המשפט קיבל לעיונו העתקים של הודעות מסוימות עליהן הסתמכה התביעה, אך סירב לקבל לעיונו מסמכים בהם ביקשה ההגנה שיעיין. על כן קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה, ואילו עיין בראיות האחרות - הייתה דעתו משתנה. כשלעצמי מסופקת אני אם בית המשפט אכן לא עיין בהודעות בהן ביקש ב"כ העורר שיעיין (ראה, למשל, עדות אחיו של העורר הנזכרת בשתי השורות האחרונות של עמ' 10 להחלטה). איני רואה עם זאת צורך ב"מחקר" בשאלה במה עיין ובמה לא עיין השופט רוזן. עיינתי בתיק החקירה. כמו השופט קמא מצאתי כי ישנם עדים המזהים את העורר כמי שנטל חלק בארוע הירי; המתלוננת תארה שהעורר הודיע לה בטלפון זמן קצר אחרי שהמתלונן נחבל בירי: "לכי לראות מה קרה לוויסאם (המתלונן)", וניתק את הטלפון. משקלה של ראיה זו, לכאורה, רב. העובדה שעדים אחרים לא ראו, לא שמעו או לא זיהו, אין בה כדי לפגוע במשקל הראיות המפלילות.
3.רק שאלת הראיות לכאורה היתה שנויה במחלוקת. ראיות לכאורה קיימות, והערר נדחה.
ניתנה
היום, י"ז תשרי, תשס"ו (20.10.2005).
ש
ו פ ט ת