בש"פ 9457/03 עלי אבוסמור נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות חטיפה, סחיטה באיומים ורצח אגב ביצוע עבירה אחרת. לבקשת המאשימה הורה בית-המשפט המחוזי על מעצרו של העורר ושל אחר שהואשם ביחד עמו, עד לתום בירור המשפט. בית-המשפט המחוזי סבר, כי אין בידי המאשימה ראיות לכאורה לביסוס האשמת העורר בעבירה של קשירת קשר. מאידך, הגיע לכלל מסקנה כי להשתתפותו של העורר בעבירות החטיפה והסחיטה מצויה תשתית לכאורית, בכלל זאת גם ראשית הודיה מפיו של העורר עצמו.

בעררו על צדקת המעצר חלק הסניגור על קיום ראיה לכאורה לביסוס אשמת העורר באיזו משתי העבירות האמורות; וכפועל יוצא מכך - גם לביסוס אשמתו בעבירת רצח אגב ביצוע עבירה אחרת. בא-כוח המשיבה עשה כמיטב יכולתו לשכנעני כי להאשמת העורר, למצער בעבירות החטיפה והסחיטה, יש אחיזה ראייתית. עם זאת לא עלה בידו להצביע על אמירה מפי העורר עצמו העשויה להתפרש כראשית הודיה מצדו.

נראה לי שפרשת הראיות מגלה פנים לכאן ולכאן. עצם נוכחותו של העורר במעמד ביצוען של עבירות החטיפה והסחיטה אינה שנויה במחלוקת; אך נסיבות היקלעותו למעמד הזה אינן ברורות, והמסקנה המתבקשת היא, כי גם אם אניח כי נוכחותו במקום מהווה ראיה לכאורה נגדו, הרי זו ראיה לכאורה רק במובן הטכני. בראיה כזאת אין כדי להצדיק את החזקתו של העורר במעצר עד תום ההליכים.

הערר מתקבל והעורר יוכל להשתחרר ממעצרו אם יפקיד ערבות עצמית וערבות צד שלישי בסך 50,000 ₪ וכן ערבון במזומנים (או בערבות בנקאית) בסך 10,000 ₪. מוצא בזה צו עיכוב יציאה מהארץ נגד העורר, ואם יש בידו דרכון כי אז חובה עליו להפקידו במדור הפלילי של בית-המשפט המחוזי לפני שחרורו.