בש"פ 946/99 עבד אלקאדר איהב נ. מדינת ישראל

בשל דקירת המתלונן בסכין הואשם העורר בפני בית המשפט המחוזי בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. המדינה ביקשה לעוצרו עד לתום בירור משפטו. בהתחשב בגילו של העורר נתבקש תסקיר שירות מבחן.

בדיון בבקשה בפני בית המשפט המחוזי הוברר כי בין משפחת עורר ובין משפחת המתלונן הושג הסדר של סולחה. דא עקא, שהעורר כפר לא רק בביצוע העבירה אלא אף בעצם היכרותו עם המתלונן. בנסיבות אלה, לא יכול היה שירות המבחן להניח את דעת בית המשפט בדבר מסוכנותו של העורר כלפי המתלונן. השופטת המלומדת החליטה להיעתר לבקשה. בהחלטתה צוין, שאילו נוכחה לדעת שהעורר מודה בעובדות שבכתב האישום, היתה לוקחת בחשבון את העובדה שבין הצדדים נערכה סולחה והיתה שוקלת את האפשרות להסתפק בחלופת מעצר הכוללת "מעצר בית".

לפניי ערר על ההחלטה לעצור את העורר עד תום בירור המשפט. בערר טוען הסניגור, כי לאחר מתן ההחלטה בנושא המעצר נפתח משפטו של העורר. העורר הודה בעובדות שבכתב האישום, הורשע בדין על-פי הודאתו והמשך הדיון נדחה עד לקבלת תסקיר של שירות המבחן. בנסיבות אלה, טען הסניגור, ראוי לנהוג על-פי רוח החלטתה של השופטת המלומדת ולאפשר לעורר להשתחרר מן המעצר בהפקדת ערובה ובתנאים מגבילים.

כשלעצמי נטיתי לקבל הסדר כזה, ובלבד שתימצא משפחה שתהא מוכנה לארח את העורר בביתה בתנאים של "מעצר בית". הסניגור הציע את משפחת אחותו של העורר, אלא שלאחר בדיקה הוברר שלבעלה של האחות (גיסו של העורר) יש עבר פלילי.

בנסיבות אלה אין ביכולתי לסייע לעורר. הדרך הנאותה לטפל בעניין היא בהגשת בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, במסגרתה תוגש הצעת חלופה ראויה לשמה ותינתן לתביעה הזדמנות סבירה מראש לבדוק את פרטיה.

הערר נדחה.