בש"פ 9465/08 אסמעיל אלקורעאן נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי נטען, כי העורר קשר עם שניים אחרים - מוסא אבו עיאדה (להלן: מוסא) וחליל אבו עיאדה (להלן: חליל), לחטוף אשה שביקשה ממנו להסיעה לרחובות כדי לבצע בה עבירות מין. לקראת ביצוע זממו שכר העורר חדר אירוח בערד, וביום 11.8.08 הוביל את המתלוננת לשם ושכנע אותה להיכנס לחדר באמתלא שהוא עייף. על פי גרסת המשיבה, בעת שהותם בחדר כפה המערער את עצמו על קורבנו ובעל אותה פעם ועוד פעם, חרף התנגדותה. לאחר כשעה נכנס מוסא לחדר, ולאחר ששוחח עם העורר הודיע זה האחרון למתלוננת שהוא מוכן להסיעה ליעדה. ברם, משהחלו בנסיעה החלו מוסא וחליל נוסעים עם רכבם בעקבותיהם, וכאשר שני הרכבים נעצרו תוך שהעורר טוען בכזב כי אירע תקר, ניגשו מוסא וחליל למתלוננת ואילצו אותה לעלות לרכבם. הם הסיעוה לחורשה כלשהי שם בעל אותה מוסא, וחליל ביצע בה מעשה סדום. בגין כל אלה יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה סדום וחטיפה.

עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים, ומשבית המשפט המחוזי נעתר לה, הוגש הערר שבפני.

2.

נוכח עדותה המפורטות של המתלוננת על אשר עוללו לה וראיות נוספות שבידי המשיבה, היה מקובל על הסנגור המלומד, עו"ד ק סודרי, במהלך הדיון בערכאה הראשונה, כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת הנטען על ידה בכתב האישום. עם זאת, סבור הסנגור כי עדות המתלוננת מעוררת קשיים בשני נושאים – אי הסכמתה לקיום יחסי מין עם העורר, וקשירתו של קשר בין העורר למוסא וחליל עובר לביצוען של העבירות.

בית המשפט המחוזי לא סבר כי שאלות אלו מהוות מכשול בדרכה של המשיבה, לפחות בשלב זה של ההליכים, והשקפה זו מקובלת עלי. אכן, מפיה של המתלוננת נרשמו אמירות אשר עשויות היו להתפרש כהסכמה או השלמה עם בעילתה בידי העורר. אולם, עיון בכל הודעותיה מלמד כי זו התרשמות שגויה. ובמלים אחרות, לא זו בלבד שהמתלוננת הבהירה כי לא נתנה את הסכמתה לקיום יחסי המין, אלא שהיא גם העידה כי העורר היה ער להתנגדותה, ומשלא הרפה ממנה לבשה התנגדותה גם ביטוי פיסי. ובאשר לקשר הנטען בין העורר לשני המעורבים האחרים, כל שאוכל לומר הוא כי להגעתו של מוסא לחדר בערד לא נתן העורר הסבר, כפי שלא היה בגרסתו כדי ליישב את העובדה שמוסא וחליל נסעו בעקבותיו, עד שבשלב מסוים הוא בחר להסתלק מהזירה תוך שהוא מותיר את המתלוננת בידי חבריו. כל אלה אינם מתיישבים עם מפגש מקרי, ועל פני הדברים נראה כי יש ממש בטענת המשיבה לפיה קדם לביצוען של העבירות קשר שנרקם בין שלושת המעורבים בתקיפת המתלוננת.

נוכח האמור, לא מצאתי כי נפלו פגם או שגגה בהחלטה לעצור את העורר, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.