בש"פ 947/00 דויד איטח נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בביצוע עבירות של שוד בנסיבות מחמירות והחזקת סם מסוג קנבוס במשקל של 1.8 גרם.

בית-המשפט המחוזי דחה את בקשת המדינה לעוצרו עד לתום הליכי המשפט, ושיחררו בתנאים מגבילים. זאת, בהתחשב במצבו הבריאותי: העורר הוא נכה צה"ל בשיעור של 50%, הוא נפגע קשה בראשו וסובל מבעיות נפשיות ומנכות פיזית.

בין תנאי השחרור נדרש העורר לשהות במעצר-בית בנתניה בדירת אשתו המתגוררת עם בנם הבגיר, ואשר ממנה הוא חי בנפרד, ולהתייצב מדי יום בתחנת משטרה. לאחר כשלושה שבועות, שונה לבקשתו של העורר המקום שבו נדרש לשהות במעצר-הבית, ומקום מעצר-הבית נקבע לדירת דודו ביבנה.

לאחר שינויים אלו הפר העורר באופן בוטה את התנאים שבהם הותנה שחרורו ממעצר: העורר לא התייצב בתחנת המשטרה, נמנע מלשהות במעצר-בית בדירת דודו, ואף הסתבך בביצוע עבירות של התפרעות והחזקת סם מסוכן בכמות קטנה.

לנוכח זאת ולבקשת המדינה, הורה בית-המשפט המחוזי (השופט צבי הרטל) על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו וכן על חילוט סכומים של 5,000 ש"ח שהופקדו על-ידו ו5,000- ש"ח מתוך ערבות צד שלישי שהופקדה לטובתו.

מכאן הערר שבפניי.

הגעתי לכלל-דעה, כי ראוי לקבל את הערר, וזאת לנוכח הסכמת אשתו של העורר לכך שהעורר ישהה בדירתה במעצר-בית בפיקוח שלה ושל בנם הבגיר; לנוכח מצב בריאותו הקשה של העורר; ולנוכח העובדה שבעת ששהה בדירת אשתו בנתניה מילא העורר אחר תנאי שחרורו.

יש לקוות כי העורר למד את הלקח בעקבות שהייתו במעצר מזה כחודש וחצי בעקבות הפרת תנאי השחרור ובעקבות חילוט סכומי הערובה שהופקדו לטובתו.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הערר ומחזירה על-כנה את החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ד"ר עודד מודריק) בב"ש 91818/99 מיום 9.8.99, שבגידרה נקבע כי העורר ימשיך לשהות במעצר-בית, וזאת בשינויים הבאים: הישארות העורר במעצר-בית בדירת אשתו בנתניה בפיקוחה; הפקדת 5,000 ש"ח במזומן; המצאת ערבות צד ג' על-ידי אשתו של העורר ועל-ידי בנו, וזאת על-סך 20,000 ש"ח כל אחד.

היה והעורר לא ימלא אחר תנאים אלה, יישאר הוא במעצר עד לתום ההליכים.