בש"פ 9478/03 שמואל פאפיאשוילי נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בעבירות שעניינן קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים וסחיטה בכוח. לבקשת המאשימה הורה בית-המשפט המחוזי על מעצרו עד לתום בירור משפטו; וכנגד החלטה זו מופנה הערר.

המעשה בתמצית: ב-26.12.2000 נחטף אחד מיכאל, שהוכנס בכוח למכוניתו של העורר, הובל למחסן שהיה בשליטת העורר ונכלא שם. אין חולקין, כי העורר השתתף במעשה החטיפה ביחד עם אחרים, שזהותם אינה ידועה. לאחר חטיפתו התקשרו החוטפים אל שבתאי, אחיו של מיכאל, ואיימו כי יפגעו במיכאל אלא אם ישלם להם כופר בסך מיליון דולר במחיר שחרורו. משהשיב להם שבתאי, כי ישלם להם את הכופר, שחררו החוטפים את מיכאל. אלא ששבתאי התחמק מתשלום הכופר. בבוקר יום 24.8.03 הותקף מיכאל על-ידי שני אלמונים שדקרו אותו בסכין בגבו. שעות אחדות לאחר מכן קיבל שבתאי טלפון מאלמוני לאמור, כי "מה שקרה לאחיך היום בבוקר זה כלום, אם לא תשלם - הוא ימות". מקץ ימים אחדים הושלך רימון גז לעבר גג ביתו של שבתאי, ובשיחות טלפון שנתקבלו אצלו לאחר מאורע זה נדרש שבתאי לשלם כופר בסך 300,000 דולר. לאחר שפנה למשטרה, נאות שבתאי להיפגש עם דורשי הכופר. לשלוש הפגישות שנקבעו עמו הופיע העורר, שהציג את עצמו כנציג החוטפים ודרש משבתאי למסור את הכסף לידיו.

משנעצר לחקירה טען העורר, כי בשנת 2000 נכפה על-ידי החוטפים להשתתף בחטיפתו של מיכאל. אשר לדרישותיו לתשלום כופר, במהלך פגישותיו עם שבתאי, סמוך למעצרו על-ידי המשטרה, טען העורר כי דרש משבתאי כסף במטרה לוודא שלא יאונה רע למיכאל. העורר טען, כי לא היה לו כל חלק בדקירתו של מיכאל ובהשלכת רימון הגז על ביתו של שבתאי. לטענתו, שימש רק כ"מתווך" בין החוטפים לבין שבתאי. המשיב מסר, כי פעל בשליחותו של "ויקטור" אך נמנע - בטענה כי אינו יודע - ממסירת פרטים מזהים של ויקטור או של מי מן הקושרים האחרים.

בהחלטתו להורות על מעצרו של העורר הסביר השופט המלומד, בנימוקים נכוחים, על שום מה אין בגרסת העורר כדי להניעו להסתפק לגביו בחלופת מעצר; וחרף טענותיו של הסניגור המלומד, בעררו שלפניי, לא מצאתי יסוד לקבל כי השופט המלומד שגה בנימוקיו שעל יסודם הורה על המעצר. מן העובדות שאין לגביהן מחלוקת מתחייבת המסקנה, כי מעורבותו של העורר בעבירות הסחיטה הייתה ישירה וברורה. בצדק טען בא-כוח המשיבה, שכל עוד אין העורר מצביע על שולחיו, אין הוא יכול להישמע בטענה כי היה רק "מתווך". הסחיטה לוותה במעשי אלימות חמורים, ואף אם אניח כי העורר עצמו לא השתתף באורח פעיל בדקירתו בסכין של מיכאל ובהשלכת רימון גז לעבר גג ביתו של שבתאי, אין לכאורה יסוד לפקפק כי היה שותף לקשר הפלילי שהאמצעים האלימים נועדו לקדמו.

הערר נדחה.