בש"פ 948/00 מדינת ישקראל נ. שובאל בן היינד לורהארט

המשיב הואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות ונסיון לבצע שוד בנסיבות מחמירות. על-פי המתואר בכתב-האישום, קשר המשיב בתאריך 23.11.99 קשר עם אחר (להלן: השותף) לשדוד את רונן מורחי, המנהל פיצריה בתל-אביב. בשעות הלילה תקפו המשיב ושותפו את מורחי, ניסו להפילו מן הקטנוע שעליו ישב, הסירו את הקסדה שחבש לראשו, היכוהו באלת מתכת בראשו ובגופו, ואף שדדו ממנו סכום של 5,000 ש"ח, כרטיס אשראי ומסמכים.

בשעות הבוקר המוקדמות של היום למחרת, הגיעו המשיב ושותפו לחנות למימכר כריכים בתל-אביב, והחלו להכות את בעליה, שמעון צבי. צבי ניסה להימלט מפניהם, ואולם השניים דלקו אחריו והיכוהו תוך שהם מנסים לקחת את כספו. נהג מונית שהבחין במעשה כיוון לעברם אקדח והם נמלטו מן המקום בטרם הצליחו לשדוד את צבי.

כשבועיים לאחר-מכן קשר המשיב קשר עם שותפו ועם שניים אחרים לתקוף את אריק אלבחרי שעימו היו להם חילופי דברים. לשם-כך הצטיידו הארבעה באלות ובצינור גומי, והגיעו לקיוסק בתל-אביב שבו עבד אלבחרי והיכוהו בגבו.

בשעות אחר-הצהריים של אותו היום קשרו הארבעה קשר עם אדם נוסף (להלן ביחד: החבורה), וזאת על-מנת לשדוד חלפן כספים בשם איסק פטרוקצ'וילי. הם נכנסו בשעות אחר-הצהריים לקיוסק בתל-אביב שבו עבד פטרוקצ'וילי, היכו אותו, בעטו בכל חלקי גופו ואף שדדו ממנו כ12,000- דולר ו30,000- ש"ח.

המדינה ביקשה לעצור את כל החמישה עד תום ההליכים. אחד מן החבורה נשלח להסתכלות פסיכיאטרית ועדיין אין הכרעה בעניינו. אחד אחר שוחרר בתנאים מגבילים, וזאת משום שהוא עצמו לא נהג באלימות ומשום שהואשם רק בשניים מתוך ארבעת האישומים. הדיון בעניינו של חבר שלישי בחבורה טרם נסתיים, ואילו שותפו של המשיב נעצר עד תום ההליכים.

בית-המשפט המחוזי (השופט צבי הרטל) החליט לדחות את בקשת המדינה בעניינו של המשיב. זאת, לנוכח שחרורו בתנאים מגבילים של אחד מן החבורה כאמור, ובהסתמך על העובדה שהמשיב הוא כבן 18 ובעל עבר נקי; וכן על המלצת שירות-המבחן, אשר הגדיר את מעשיו של המשיב כ"תקרית".

מכאן הערר שבפניי, שבגידרו טענה המדינה, בין היתר, כי לנוכח חלקו הדומיננטי של המשיב בביצוע המעשים המתוארים בכתב-האישום, ראוי היה לעוצרו עד תום ההליכים.

אכן, המשיב צעיר בגילו ואף עברו נקי. ברם, לנוכח שרשרת מעשי השוד שביצע המשיב, לא ניתן להתייחס אל מעשיו כאל אירוע חד-פעמי. שכן, המשיב הראה בהתנהגותו כי הוא אדם אלים.

הגעתי איפוא לכלל דעה, כי בשלב זה לא ניתן להסיר באמצעות חלופת-מעצר את החשש מפני מסוכנותו של המשיב לשלום הציבור, כפי שזו עולה מהתנהגותו בעבר.

עם זאת, לנוכח גילו הצעיר של המשיב ראוי הוא כי משפטו יישמע בהקדם האפשרי, והתמשכות הדיון בעניינו מעבר לתקופה של כארבעה חודשים תהווה לדעתי עילה מספקת להגשת בקשה לעיון מחדש בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים.

אשר-על-כן, אני מקבלת את עררה של המדינה, מבטלת את החלטתו של בית-המשפט המחוזי בעניינו של המשיב, ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.