בש"פ 9490/17 ראמי מוחמד אבראהים נ. מדינת ישראל

לאחר עיון בטיעוני הצדדים סבורה אני כי הכף נוטה לעבר קבלת הבקשה למתן ארכה.

המבקש, אשר אינו מיוצג בשלב זה, טוען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיע לידיו ביום 1.11.2017. המשיבה עמדה בתגובתה על כך שהמבקש לא התייחס למועד המצאת פסק הדין לידי בא-כוחו, כפי שנדרש הוא לעשות בהחלטה מיום 10.12.2017, אולם עיון באתר "נט המשפט" מלמד כי פסק הדין הומצא לבא-כוחו של המבקש ביום 25.10.2017. דהיינו גם אם נמנה את הימים ממועד ההמצאה לבא-כוח המבקש, ולא מהמועד בו לפי הנטען נמסר עותק של פסק הדין לידי המבקש עצמו, הוגשה הבקשה בבית משפט זה לפני שהמועד להגשת ההליך חלף.

בנותני משקל לכך כמו גם לעובדה שהמבקש אינו מיוצג, לנסיבות האישיות המפורטות בבקשה, ולכך שעניין לנו בהליך ערעורי פלילי (גם אם "בגלגול שלישי") סבורה אני כאמור, לאחר איזון בין כל השיקולים הרלבנטיים, כי הכף נוטה אל קבלת הבקשה למתן ארכה להגשת הליך ערעורי.

לצד הנימוקים הנוגעים למתן ארכה הגיש המבקש "בקשה דחופה למינוי סניגור", כאשר למעשה הארכה התבקשה על מנת להגיש בקשת רשות ערעור באמצעות עורך דין מטעם הסניגוריה הציבורית.

בנסיבות העיין וחרף כותרת המסמך (בקשה למינוי סניגור) יש מקום לטעמי לקבל את כתב בי-הדין לרישום כבקשת רשות ערעור, זאת הן משום שמדובר בבקשה מפורטת הכוללת פירוט של נימוקים ערעוריים; והן משום שבהתאם לסדרי הדין הנוהגים בבית משפט זה בקשה למינוי סניגור נבחנת ככלל במסגרת הליך ערעורי קיים ולא כהליך העומד בפני עצמו.

לפיכך תפתח המזכירות תיק של בקשת רשות ערעור, בו תתויק הבקשה למינוי סניגור כבקשת רשות ערעור.

הסניגוריה הציבורית תגיש תגובתה לבקשה למינוי סניגור עד ליום 4.3.2018.