בש"פ 9499/06 ולדיסלב שוויד נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בפתח תקוה בו יוחסו לו עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות וכן החזקת סכין. על-פי הנטען: בתאריך 21.10.06 שהה העורר במועדון בפתח תקוה. במהלך שהייתו שם היה עימות פיזי בין המתלונן בתיק זה לבין אדם אחר בשם אלן גייב (להלן: אלן). העורר נטל סכין שולחנית לחיתוך בשר ויצא מן המועדון ביחד עם אלן כדי לפצוע את המתלונן. בהמשך דקר העורר את המתלונן בבית החזה וברום הבטן וגרם לו לפגיעה בטחול ובכבד. המתלונן נזקק לאשפוז של מספר ימים. המדינה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית משפט השלום קיבל לגבי העורר תסקיר מעצר ואימץ את המלצתו של שרות המבחן להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. על כך עררה המדינה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בפרק הזמן שעד לדיון בבית המשפט המחוזי הודה העורר בעבירות המיוחסות לו בבית משפט השלום. הדיון קבוע כרגע ליום ה-30.1.07 לשמיעת הטיעונים לעונש ומתן גזר דין.

בית המשפט המחוזי, כבוד השופט ד' רוזן, קיבל את הערר והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. על החלטה זו הערר שבפניי. בא כֹח העורר שם את הדגש על כל אותם נימוקים שהביאו את בית משפט השלום להורות על שחרורו. העורר הוא יליד 1983, אין לו כל עבר פלילי, המעשה שביצע "חריג בנוף חייו", תסקיר שרות המבחן מצביע על הנורמטיביות שבאורח חייו של העורר למעט הארוע הנוכחי. עוד טוען הסנגור כי אין מדובר בתכנון מוקדם, העורר גם לא הביא סכין מביתו אלא נטל אותה מהמועדון. תסקיר שרות המבחן מציג חלופת מעצר ראויה ויש מקום לאפשר לעורר לשהות באותה חלופת מעצר, חרף העובדה שמדובר בתקופת הביניים שבין הכרעת הדין לגזר הדין.

אין מקום לקבלת הערר.

אין מחלוקת באשר לקיומה של עילת מעצר. מדובר בעילת מעצר סטטוטורית שהרי מדובר בעבירת אלימות חמורה שנעשתה בנשק קר. אינני מקבלת את טיעונו של הסנגור כאילו היעדר תכנון במקרה הנוכחי מעיד על מסוכנות מופחתת. מסוכנות יש והיא נלמדת מתכנון מדוקדק ויש והיא נלמדת מהמהירות שבה מחליפה הסכין את מקומן של המילים. במקרה הנוכחי העורר התערב בסכסוך לא לו ובגין סיבה של מה בכך, נטל סכין לחיתוך בשר והשתמש בה בפועל לחיתוך בשר, לרוע המזל – בשר אדם. בית משפט קמא (הכוונה לבית המשפט המחוזי) שדן בעררה של המדינה טרח ופירט החלטות רבות של בית משפט זה שניתנו לאחרונה שבהן שב בית המשפט והבהיר כי המלחמה בנגע האלימות מחייבת החמרה בהתייחסות לעבירות מסוג זה, לרבות מעצרם עד תום ההליכים של העבריינים. בדיון בפניי התייחס הסנגור לכל אותן החלטות שצוטטו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי תוך ניסיון לאבחן אותן מן העובדות הקונקרטיות בתיק זה. הניסיון ראוי להערכה אלא שהוא אינו יכול לשנות את התמונה. מדובר באלימות קשה, חסרת טעם שרק בנס לא הסתיימה בתוצאה קשה יותר. העורר כיוון לחלקים רגישים בגופו של המתלונן ובפועל פגע בטחול ובכבד. הוסף לכך את העובדה שחזקת החפות שוב איננה עומדת לעורר שהרי הודה והורשע על סמך הודאתו והמעגל נסגר. כפי שצוין לעיל הטיעון לעונש קבוע ל-30.1.07 שעל כן אין גם לחשוש להתמשכות ההליכים בפרשה זו.

הערר נדחה.