בש"פ 950/08 מורן איתן נ. מדינת ישראל

1.

נגד העוררת ונאשמת נוספת – מירב דרור (להלן – השותפה ) הוגש כתב אישום המייחס לשתיהן עבירות של ייבוא סם מסוכן, ולשותפה מיוחס אישום נוסף בעבירה של סחר בסם מסוכן.

כתב האישום פורש את תיאור העובדות הבא:

בשנת 2007 קשר אחד, לירן קולוש עם בן דודו שון בן דוד, קשר לייבא מאקוודור סם מסוכן מסוג קוקאין ולמוכרו בארץ. לצורך קידום הקשר, פרסם לירן במספר עיתונים מודעות למעוניינים להתקבל לעבודה המשלבת נסיעות לחו"ל. הנאשמות, שלא הכירו זו את זו קודם לכן, ענו למודעות.

לירן התקשר לנאשמות והציג עצמו בתור "ניל", ואמר להן כי מ דובר

בהברחת תרופות יקרות מחו"ל והבהיר כי מ דובר

במעשה בלתי חוקי. בהמשך, אמר לשותפה כי מ דובר

בסמים ולא בתרופות. העוררת סיכמה עמו כי היא תישא את הסחורה לארץ, ותקבל בתמורה 5,000 דולר, ואילו השותפה סכמה עמו כי היא תלווה ותפקח על העוררת, ותקבל בתמורה 2,000 דולר.

באוקטובר 2007 נפגש שון עם השותפה, ומסר לה סכום של 7,000 דולר לשם ביצוע העבודה. השותפה רכשה כרטיסי טיסה עבורה ועבור העוררת, בתיאום עם ניל. לאחר מכן, נפגשה השותפה שוב עם שון וקיבלה ממנו על פי דרישתה סכום נוסף של 700 דולר וכרטיס simCard . ב-31.10.07 טסו הנאשמות לאקוודור. במהלך שהותן שם, היה ניל בקשר רצוף עימן, ונתן להן הוראות. ביום 6.11.07 שלח להם שון סכום נוסף של 750 דולר. במהלך שהותן באקוודור, פגשה השותפה אישה מקומית, עימה נסעה להרים, ושם קיבלה ממנה חבילת קוקאין במשקל 888 גרם נטו של סם, ושלמה לה 2,500 דולר. היא חזרה למלון, סידרה את הסם באופן שהעוררת תוכל לשאתו על גופה, ומסרה את הסם לעוררת. כאשר קיבלה את הסם, ידעה העוררת כי מ דובר

בסם מסוכן. ביום 11.11.07 טסו הנאשמות מאקוודור לישראל, כאשר העוררת נושאת את הסם על גופה, והשותפה מלווה ומפקחת עליה. ביום 13.11.07 נחתו הנאשמות בשדה התעופה בן גוריון כשבידיהן הסם, ואז נעצרו על ידי המשטרה. לאחר שנחתו, ובהתאם לסיכום קודם ביניהם, התקשרה השותפה למספר טלפון שקבלה מניל, וקבעה להיפגש בקניון בחולון כדי למסור את הסם. היא צוידה על ידי המשטרה בחבילה דומה לזו שהביאה מאקוודור, והגיעה למקום המפגש בחולון. למקום הגיע אייד אבו-קישק, שם מסרה לו השותפה את החבילה דמויית הסם, והוא שילם לה על החשבון 200 ש"ח. על רקע אירועים אלה, הואשמו שתי הנאשמות בייבוא סם קוקאין במשקל 888.67 גרם נטו, והשותפה הואשמה בסחר בסם מסוכן באותה כמות.

2.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה את מעצרן עד תום ההליכים של הנאשמות.

3.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט גלעד נויטל) הורה על מעצרן של הנאשמות עד תום ההליכים. הוא מצא, כי לאור אופי האישומים בכתב האישום, ומסכת הראיות לכאורה שעליהן לא היתה מחלוקת, עולה מסוכנות של ממש מהנאשמות, שבגינה לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של החלת חלופת מעצר. הוא עמד, בין היתר, על התעוזה והאקטיביות שאפיינה את פעולתן של הנאשמות. הוא עמד גם על כך כי, בקבלה את הסם לצורך נשיאתו לישראל, ידעה העוררת כי מ דובר בסם מסוכן ובכל זאת, המשיכה ביחד עם השותפה בבצוע יתר שלבי התכנית לייבא את הסם לישראל, ולא נרתעה. בית המשפט בחן את תסקירי המבחן וניתח אותם, ונתן משקל גם לעברן הנקי של הנאשמות. בהערכה כוללת של מכלול נתוני הענין, הוא מצא כי אין מנוס ממעצרן של הנאשמות, ואין מקום לחלופה לאור מסוכנותן.

4.

על החלטת בית המשפט קמא בעניינה של העוררת הוגש הערר שלפנינו.

בא-כוח העוררת ציין בדבריו כי מ דובר בבחורה נורמטיבית, חסרת עבר פלילי, אשר הסתבכה ונקלעה לסיטואציה מורכבת בלא ידיעה מראש מהי משמעותה האמיתית של העסקה אותה היא עתידה לממש עם השותפה. היענותה למודעה לייבא תרופות מחו"ל הונעה מלחץ נפשי בו היתה נתונה אותה עת, ולא מנכונות אמיתית להסתכן בעבירות חמורות של יבוא סמים. היא סברה מלכתחילה כי מ דובר

ביבוא בלתי חוקי של תרופות לישראל, ולא ידעה כי מ דובר

בסמים. זאת, בניגוד קיצוני לשותפה, אשר ידעה כבר מהשלב הראשון של הקשר הפלילי כי מ דובר ביבוא סמים. רק בשהותה במלון באקוודור התברר לה כי נשוא הייבוא הם סמים, ובשלב מאוחר זה אמנם לא חזרה בה מהעסקה, והשלימה את בצועה, אך במערכת העובדות האמורה, יש לראות את מעורבותה הפלילית באור פחות מחמיר. עוד טען בא-כוח העוררת, כי בית המשפט קמא טעה כאשר הדביק לעוררת תג של מסוכנות. לדבריו, תסקירי המעצר התייחסו לחלופות מעצר אפשריות, ויש לייחס משקל נכבד להמלצותיהם.

5.

המדינה עמדה בטיעוניה על אופי העבירות בהן הואשמה העוררת, ועל המסוכנות הטבועה בהן. מהלך העסקה נמשך תקופה של מספר חודשים, וגם אחרי שנודע לעוררת דבר האופי האמיתי של העסקה שבה היא מעורבת, היא התמידה בה, וגילתה אף תעוזה ניכרת במהלכים שונים שנדרשו כדי להשלים את עסקת הייבוא.

6.

שירות המבחן הגיש שלושה תסקירים בעניינה של העוררת. בתסקיר מיום 23.12.07 הוא מציין, בין היתר, כי התרשם שהעוררת מיתממת לגבי האופן בו תיארה את חלקה בעבירה, ואת הבנתה את אופי מעשיה. שירות המבחן עמד על חוסר הלימה בין הצהרותיה של העוררת כבעלת ערכים נורמטיביים, לבין אופי החשדות הפליליים בגינן נעצרה. כן התרשם שירות המבחן כי קיימת התנהגות של הסתרה וערפול מצד משפחתה של העוררת, ולפיכך נמנע ממתן המלצה על שחרורה לחלופה. בתסקיר שני מיום 14.1.08 הודיע שירות המבחן לבית המשפט כי אינו רואה מקום לשנות מההמלצה כפי שהובאה בתסקיר הראשון.

ביום 22.1.08 הוגש תסקיר שלישי, ובו הודיע שירות המבחן כי דודתה של העוררת ובעלה בישוב עשרת עשויים להוות מסגרת חלופה מתאימה. כן צויין בתסקיר כי בני המשפחה הביעו ענין לאפשר לעוררת להשתחרר בפיקוח ההורים ושתי האחיות, כדי לחזק אותה נפשית. בתסקיר זה נקבע כי "לאור הזמן שחלף" , פחתה מידת הסיכון, והחלופה בבית ההורים מתאימה יותר מזו שבבית הדודה.

ייאמר כבר בשלב זה כי קשה להבין את המהפך בעמדת שירות המבחן בתסקיר השלישי שהוגש אך שבוע לאחר התסקיר השני, אשר אימץ את חוות הדעת השלילית של שירות המבחן ביחס לאפשרות שחרורה של העוררת לחלופת מהעצר. בתסקיר השלישי, ממליץ השירות על שחרור העוררת בחלופה בבית ההורים, שאך חודש קודם לכן אופיינו בתסקיר המבחן כמי שמסתירים ומערפלים בהתייחסותם את תמונת המצב האמיתית, ולאחר שהשירות הביע חוסר אימון וחוסר בטחון בהתאמתם לשמש מפקחים לעוררת. אין פלא, כי בית המשפט קמא לא היה מוכן לשים את מבטחו בתסקיר השלישי של שירות המבחן, שלא התיישב עם עמדת אותו שירות, כפי שננקטה אך ימים ספורים קודם לכן.

7.

העבירה בה מואשמת העוררת היא חמורה ביותר. מ דובר ביבוא סם קשה מסוג קוקאין בכמות של למעלה מ- 888 גרם נטו מאקוודור. עבירה זו נושאת עימה מסוכנות מובנית. העוררת לא פעלה לבדה; היא פעלה כחלק מקבוצה שהתארגנה לצורך היבוא, ופעלה בשותפות עם אחרים להגשמת התכלית הפלילית, שעל תוצאותיה המזיקות לאינטרס הציבורי לא יכולה להיות מחלוקת. גרסתה של העוררת היא כי, בתחילת הדרך, לא ידעה כי מ דובר ביבוא סמים, אלא סברה כי מ דובר ביבוא בלתי חוקי של תרופות לישראל.

אולם היא עצמה מודה כי בשלב היותה באקוודור, ובעת שקבלה את הסם לצורך נשיאתו לישראל, התברר לה כי מ דובר

ביבוא סמים קשים, והיא המשיכה לפעול ולקחת חלק במעשה העברייני של ייבוא הסמים לישראל עד להשלמתו.

ב"כ העוררת הדגיש בהדגשת-יתר, את טענת אי ידיעתה של העוררת כי מ דובר

ביבוא סמים בעת שנקשר הקשר הפלילי עמה. עשוי להיות, כי יש לעובדה זו אפקט מקל מסוים בהערכת חומרת מעשיה של העוררת, אך ספק בעיני אם יש בכך כדי להעמיד את מסוכנותה בסימן שאלה אמיתי, נוכח העובדה כי משהסתברה לה המהות האמיתית של העסקה, היא המשיכה במעורבותה המלאה והאקטיבית במימוש הקשר הפלילי, ולקחה חלק בהוצאתו מן הכח אל הפועל, עד להשלמתו.

8.

סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הין הפלילי סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996 קובע חזקה לפיה העובר עבירה על פי פקודת הסמים המסוכנים, שאינה עבירת שימוש או החזקת סם לשימוש עצמי, חזקה עליו כי מתקיימת בו מסוכנות, אלא אם כן הוכיח הנאשם אחרת. העבירה המיוחסת לעוררת הינה עבירת סם חמורה ביותר של יבוא סם לישראל בהיקף ניכר ביותר. על העוררת חלה חזקה סטטוטורית של מסוכנות, ונטל כבד מוטל עליה להראות כי חלופת מעצר בעניינה עשויה לתת מענה ראוי למסוכנותה באופן שיושגו מטרות המעצר בדרך שתפגע פחות בחירותה האישית.

9.

לא שוכנעתי כי נסיבות העבירה כפי שמיוחסות לעוררת וכלל נסיבותיה האישיות מפריכות את חזקת המסוכנות החלה עליה, גם אם עשוי להתקיים פער מסוים בחומרת מעורבותה הפלילית ביחס לשותפתה לעבירות.

העוררת נכנסה לקשר הפלילי בידיעה שמ דובר בעסקה בלתי חוקית של יבוא חומרים לישראל. משהתברר לה בשלב מאוחר יותר כי מ דובר בסמים קשים לא נרתעה, והמשיכה בבצוע כל שלבי העסקה במטרה לזכות בתמורה כספית משמעותית. היא היוותה חוליה מרכזית בשרשרת יבוא הסם, ואף נשאה אותו על גופה בדרכה לישראל.

מעורבותה של העוררת בעבירת הסמים, אשר הונעה, לטענת בא כוחה, ממניעים נפשיים, מעלה חשש לא מבוטל כי שחרורה עלול לחשוף אותה, בחולשתה, לסיכונים נוספים של עבריינות פלילית, במיוחד לאור הקשר שכבר נוצר בינה לבין יוזמי הפעילות העבריינית, אשר אפשר שאינם פועלים לבדם. העוררת שמשה טרף קל בידי אחרים בפרשה נשוא הליך זה, ואין להוציא מכלל אפשרות כי היא עלולה לשמש גם להבא אובייקט קל לפיתוי בידי אחרים במימוש מזימותיהם העברייניות. שהייה בחלופת מעצר איננה מחסום אמיתי בפני התממשותה של אפשרות כזו. העובדה כי לעוררת אין עבר פלילי קודם אינה מאיינת את החשש האמור, לאור אופי מעורבותה הנחרצת ללא רתיעה במימוש הקשר הפלילי במקרה הנדון כאן. יתר על כן, אין גם לבטל את האפשרות, כי שחרור העוררת בשלב זה עלול גם לגרור שיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים, בטרם נכנס המשפט להילוך של ממש. תורמת לחשש זה העובדה כי מ דובר בפרשה שמעורבת בה קבוצה של מפעילים ופועלים, ויתכן שמעורבים בה גם גורמים סמויים שנותרו מתחת לפני השטח בשלב זה של ההליך. בנסיבות אלה, החשש משיבוש גובר, ועלול גם להשפיע על משפטיהם של מעורבים אחרים.

10.

עוד יש לציין, כי גם אילו היה מקום לשקול שחרור בחלופה, הרי החלופה שהוצעה בתסקיר האחרון של שירות המבחן בבית הוריה של העוררת אינה כורכת עמה את מידת האימון והבטחון הנדרשים בנסיבות כה חריגות של חומרה ומסוכנות כפי שעולים במקרה זה. מקור הפגיעה באימון בחלופה זו נשאב מתסקירי שירות המבחן עצמם.

היחס בין תסקירי שירות המבחן שהוגשו, ובמיוחד השניים הראשונים מול התסקיר השלישי, יוצרים פער של התייחסות ביחס לשחרור בחלופה, המקשה לאמץ את ההמלצה שבתסקיר האחרון בדבר חלופת שחרור העוררת בבית ההורים. לא במקרה נמנע בית המשפט קמא מלייחס משקל של ממש להמלצה שבתסקיר זה, ואני שותפה לתהיותיו ביחס להתנהלותו של שירות המבחן במקרה זה.

רק כחודש לפני התסקיר האחרון קבע שירות המבחן כי משפחת העוררת אינה יוצרת בטחון ואמינות כחלופה אפשרית, והנה תוך זמן קצר, הנספר בימים, היה נכון לשנות את עמדתו ולהמליץ על אותה משפחה כעל חלופה מתאימה. המהפך שארע תוך זמן קצר איננו מובן, ומעלה סימני שאלה לא רק באשר לטעם שעמד מאחורי שינוי העמדה שחל בגישת שירות המבחן, אלא, ובעיקר, באשר למידת התאמתה של משפחת העוררת לשמש לה גורם פיקוח אפקטיבי ואמין בנסיבות המיוחדות של מקרה זה.

11.

לאור האמור, ומשלא הופרכה חזקת המסוכנות החלה על העוררת נוכח עבירות הסם החמורות המיוחסות לה, לא מצאתי מקום לקבל את הערר, ואני דוחה אותו.

הערר נדחה.