בש"פ 9503/08 מדינת ישראל נ. שי עדיקה

1.

המשיבים עומדים לדין באשמת ביצוען של עבירות אחדות: קשר לבצע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, כליאת שווא, תקיפה הגורמת חבלה של ממש והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע. למשיב 2 מיוחס גם אישום של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה. אישום נוסף מיוחס גם למשיב 3, ועניינו החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי.

עם הגשתו של כתב האישום, בחודש נובמבר 2007, ביקשה המדינה להורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים, ובית המשפט נעתר לה. מאז הוארך מעצרם מכוח הסמכות הנתונה לבית משפט זה בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, ועתה מונחת בפני בקשה שנייה מאותו סוג.

2.

שמיעתן של ראיות המשיבה החלה ביום 5.2.08, ומאז קוימו 8 ישיבות במהלכן נשמעו עשרות עדים. מנגד, מועדי הוכחות רבים בוטלו עקב בקשות דחייה והצורך לדון בגילוין של ראיות חסויות. הנה כי כן, האשם לשיהוי בסיומם של ההליכים אינו רובץ לפתחם של התביעה או בית המשפט, ומקורו במורכבותו של התיק וריבוי העדים. לא זו אף זו, התרשמותי-שלי היא כי בית המשפט המחוזי עושה את המיטב כדי

לקדם את ההליך, ולכך נועדו 6 מועדי דיון אותם קבע לאחרונה. מנגד, ניצבת העובדה כי המשיבים שוהים במעצר ממושך, ולא אסתיר כי ספק בעיני אם בתקופת המעצר לה עותרת המדינה יוכרע דינם. ברם, מדובר בעבירות שחומרתן מופלגת, ומשנמצא כי בידי המדינה ראיות לכאורה להוכחתן, שוב אין מנוס מן המסקנה כי מסוכנותם של המשיבים לצבור הנה רבה. אותה מסקנה נלמדת גם מן העובדה שלמשיבים עבר פלילי מכביד, חלקם נשאו במאסר ממושך, ונגד משיב 3 עומד מאסר על-תנאי בר הפעלה.

נוכח האמור, שוכנעתי כי טרם הגיעה השעה להעדיף את זכותם של המשיבים להתהלך חופשי על פני הסיכון אותו נועד המעצר למנוע, וכל שנותר לקוות הוא כי הצדדים יסייעו בידי בית המשפט קמא, כדי שיוכל לסיים את מלאכתו מוקדם ככל הניתן.

בטרם סיום אוסיף עוד הערה - בא-כוחו של משיב 2, עו"ד איאד חליחל, שזומן לדיון בבקשה זו לא התייצב בבית המשפט. משנסתיימו טיעוני חבריו, הוא שיגר להם הודעה ובה בקשה כי ייצגו גם את עניינו של שולחו, ולא נותר לי אלא לתהות אם התנהלות זו ראויה היא.

נוכח האמור, אני מחליט להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, שתחילת מניינם ביום 15.11.08 או עד למתן פסק-הדין בת.פ. 1157/00 של בית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.