בש"פ 9506/08 מדינת ישראל נ. ג'הלין מעאלי רנדה

המשיבה נעצרה בחשד לביצוען של מספר עבירות, וביניהן חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות. תחילת הפרשה בכך שלביתה של המשיבה ובעלה באל עזרייה הובאה אשה צעירה, שנחשדה כמי שקיימה קשר אינטימי עם אחר שמצא את מותו בנסיבות שטרם פוענחו. נראה כי המתלוננת ובעלה נתבקשו להשגיח על המתלוננת עד שיימצא לה פתרון (וכזה נמצא לבסוף בצורת נישואין חפוזים), אולם לגרסת המשטרה אותה "השגחה" היתה למעשה כליאה של ממש במשך ימים רבים, שלוו במעשי אינוס אותם ביצע בעלה של המשיבה.

בתאריך 9.11.08 נעתר בית משפט השלום לבקשת המשטרה והורה על מעצרה של המשיבה עד ליום 16.11.08. בעקבות ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי הוחלט לשחרר את המשיבה למעצר בית ביישוב כסייפה, ועל החלטה זו משיגה העוררת בפני.

לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו לי, ובהם מתוארות פעולות שבוצעו על ידי החוקרים ואחרות שעומדות להתבצע, שוכנעתי כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. נראה כי פרשת כליאתה של המתלוננת נחקרה באופן ממצה, וגם לאחר שהאזנתי לטיעונו של בא-כוח העוררת, התקשיתי להאמין כי יש ממש בחשד לפיו שיתפה המשיבה פעולה עם בעלה כדי לאפשר לו לבצע את עבירות האינוס.

בנסיבות אלו, סבורני כי החלטתו של בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיבה למעצר בית היתה במקומה. עם זאת, נראה כי חלופת המעצר לא נבחנה כדבעי, ולפחות זהו הרושם שנוצר מעיון בפרוטוקול הדיון. לפיכך, מתבקש בית המשפט המחוזי לבחון אם הערב המוצע מסוגל לקיים פיקוח על תנועות המשיבה כדי למנוע את הימלטותה מאימת הדין או משיבוש החקירה, ואת זאת יוכל בית המשפט לעשות על ידי זימון הערב לחקירה או בדרך של הזמנת תסקיר מעצר. בתום כל אלה ישוב בית המשפט ויחליט אם להותיר את החלטת השחרור על כנה. העולה מכך הוא אפוא, כי מעצרה של המשיבה יימשך עד אשר יסיים בית המשפט המחוזי את מלאכתו, או עד ליום 16.11.08, הכל לפי המוקדם.