בש"פ 951/00 מדינת ישראל נ. יוסי עסל

בתאריך 18.5.99 הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב-אישום כנגד המשיב, בגין ביצוע שורה של עבירות מין - מעשי סדום, מעשים מגונים ותקיפה כדי לבצע פשע (אינוס) - בשלוש מתלוננות.

לבקשת המדינה, נעצר המשיב עד תום הליכי המשפט, לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא, כי קיימות ראיות לכאורה לכול המעשים הנטענים בכתב-האישום.

בערר שהגיש לבית-משפט זה טען המשיב, כי בחומר הראיות לא מצויה כל ראיה בעלת עוצמה, אשר יש בה כדי ללמד על כך שהוא זה שביצע את המעשים המתוארים בכתב-האישום. ערר זה נדחה.

משפטו של המשיב מתנהל בפני השופט עודד מודריק בקצב סביר. שלוש המתלוננות, שהן עדות התביעה העיקריות, וכן עדי-תביעה נוספים, כבר העידו. כן נקבעו שלוש ישיבות נוספות לתאריכים 6.2.2000, 20.2.2000 ו27.2.2000-, בגידרן ניתן יהיה, על-פי הנטען בפניי, לסיים את שמיעת ראיות התביעה וההגנה גם יחד.

בתוך כך, ימלאו בתאריך 19.2.2000 תשעה חודשים למעצרו של המשיב, והוא אמור להשתחרר ממעצרו מכוח סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-, אלא אם יוארך המעצר על-פי סעיף 62 לחוק זה. מכאן בקשת המדינה, להאריך את המעצר ב90- יום נוספים.

הכול מסכימים, כי המעשים המיוחסים למשיב בכתב-האישום מלמדים על מסוכנותו הרבה, ומחייבים את הארכת מעצרו. אלא שלטענת הסניגור, חל כרסום בראיות המזהות. לטענתו, מסדרי-הזיהוי בהם זוהה המשיב נערכו תוך רימוז על זהותו, וזאת, על-ידי הצבת ניצבים בעלי רעמות שיער, בעוד שהמשיב עצמו מקריח, כפי שתואר על-ידי המתלוננות.

לאחר עיון בתצלומי מסדרי-הזיהוי ובקלסתרון שהורכב על-פי תיאורי המתלוננות (הדומה באופן מדהים למשיב), הגעתי לכלל דעה כי אין בטענה זו כל ממש. הקלסתרון מראה דמות אדם קצוץ-שיער, ובתצלומי מסדרי-הזיהוי ניתן לראות, כי כל שבעת הניצבים הם בעלי שיער קצוץ, ואחד מהם - בדומה למשיב - אף מקריח.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הבקשה, ומאריכה את מעצרו של המשיב ב90- יום החל מתאריך 19.2.2000, או עד למתן פסק-הדין, הכול לפי המוקדם.