בש"פ 952/07 מיכאל פרץ נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט צלקובניק) אשר קבע לעורר תנאי שחרור שונים, במסגרת ערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום באשדוד (כב' השופט חדש) לשחררו בתנאים מגבילים שיעמדו בתוקף עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

לבית משפט השלום באשדוד הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו קבלת נכסים שהושגו בפשע, עבירה לפי סעיף 411 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי כתב האישום, החזיק העורר בבית העסק שבבעלותו, כבל שחור ובתוכו נחושת של חברת החשמל, באורך של כ- 15 מטרים , וכן שני סוגי כבלים השייכים לחברת בזק, באורך של עשרות מטרים, אשר בתוכם נחושת.

3.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. עד למתן החלטה בבקשה זו, הסכימו הצדדים על שחרור העורר מן המעצר בתנאים של מעצר בית, הפקדה במזומן וערבויות עצמית וצד ג'.

4.

בהחלטת בית המשפט לענין השחרור בחלופה קבע בית המשפט כי חומר הראיות כולל ראיות לכאורה, אשר בכוחן לבסס הרשעה של העורר במיוחס לו בכתב האישום, או, למיצער, בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בעוון. כן נקבע, כי קימת מסוכנות מצד העורר לביצוע עבירות נוספות לאור העובדה שתלויים נגדו כתבי אישום נוספים בעבירות שונות. יחד עם זאת, נוכח גילו הצעיר של העורר, שאך השתחרר מן השירות הצבאי, והעדר כל עבר פלילי קודם, סבר בית המשפט כי תנאי השחרור שבמסגרתם שוחרר העורר בהסכמת הצדדים, הם נאותים, ועשויים להבטיח את בטחון הציבור. לאור זאת נקבע כי תנאים אלה יעמדו בתוקפם עד לתום ההליכים המשפטיים נגד העורר.

5.

העורר ערר על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית המשפט המחוזי אימץ את קביעת בית משפט השלום כי בעניינו של העורר ישנן ראיות לכאורה ומתקיימת עילת מעצר. חרף ההלכה כי בעבירות רכוש לא מתקיימת, דרך כלל, עילת מעצר, ציין בית המשפט קמא כי עבירה של גניבת מתכת הפכה למכת מדינה, ומשכך - מקימה היא עילת מעצר, ברוח פסיקתו של בית משפט זה. עם זאת, בית המשפט המחוזי סבר כי ניתן להקל עם העורר בתנאי השחרור עוד יותר משהקל עמו בית משפט השלום, מן הטעם שראוי לייחס למעשים המיוחסים לו בכתב האישום עבירה קלה יותר מכפי שהואשם בה, ונוכח גילו הצעיר. לאור זאת, ביטל בית המשפט קמא את מעצר הבית המלא שהוטל על העורר, והגביל את מעצר הבית למעצר בית לילי בשעות 22:00 עד 6:00 למחרת. כן נאסר על העורר לעסוק בפעילות כלשהי הנוגעת למסחר במתכות, ובכלל זה, לשהות בבית העסק שבבעלותו, ששם נמצאו הכבלים, מושא האישום נגדו. יתר התנאים המגבילים נותרו בעינם.

6.

על החלטה זו נסב הערר שלפני, בו מבקש העורר כי יבוטלו תנאי השחרור שהוטלו עליו. העורר טוען, כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי על-פי חומר החקירה יש בראיות תשתית להוכחת האישום נגדו. לדבריו, הנחת כתב האישום כי הכבלים שנמצאו בעסקו, ובתוכם נחושת, הוצאו מרשות חברות החשמל והבזק אינה המסקנה היחידה שניתן להסיק מחומר הראיות, ובית המשפט קמא שגה בהניחו כי זהו מצב הדברים. העורר מעלה אפשרויות שונות, לפיהן ייתכן כי מקור הכבלים בפסולת כבלים אשר נמכרה למאן דהוא והחליפה בעלים, אבדה או הושלכה על-ידי בעליה המקוריים. אפשר גם, לטענתו, כי פסולת הכבלים הגיעה לידי עבריין, אשר מכרה לאחר, אשר רכש בה בעלות מכוח תקנת השוק, ואז מכרה לעורר. עוד הוא טוען, כי אין זה ממין המקרים בו עבירת רכוש מקימה עילת מעצר; אין מדובר בעבירה שבוצעה באופן שיטתי, בהיקף ניכר, תוך התארגנות של מספר עבריינים או תוך שימוש באמצעים מתוחכמים. לבסוף טוען העורר, כי תנאי ההגבלה שהוטלו עליו פוגעים באופן לא מידתי בחירותו ובחופש העיסוק שלו. בית המשפט המחוזי שגה, כנטען, כאשר אסר עליו לפעול בעיסוקו ופגע כך בפרנסתו, וניתן היה להשיג את תכלית ההגנה על הציבור בהגבלה על סוגי הכבלים שהוא יהיה רשאי לעסוק בהם, ולהטיל גם ערבויות כספיות משמעותיות להבטחת הדבר.

7.

טוענת המדינה כי ישנן ראיות לכאורה להרשעתו של העורר באישומים נגדו. כן היא מצביעה על מסוכנותו מבחינת ביצוע עבירות רכוש לאור התיקים הנוספים התלויים נגדו נכון לעת זו, המייחסים לו גניבת רכוש בצוותא, החזקת נכס חשוד כגנוב, גניבה, הסגרת גבול פלילית והיזק לרכוש במזיד. מסוכנות זו מתגברת לאור עיסוקו של העורר במתכות, וקשר הגומלין בין עיסוק זה לעבירות המיוחסות לו. התיק קבוע להוכחות בתוך זמן קצר ביותר, ולאור מכלול הנסיבות, תנאי השחרור הם מידתיים ואין להתערב בהם.

8.

דין הערר להידחות.

כתב האישום מייחס לעורר קבלת נכסים שהושגו בפשע השייכים לחב' החשמל ולחב' בזק. מעצם מציאותם של נכסים השייכים לחברות אלה עולה, לכאורה, חזקה עובדתית שהנכסים הגיעו לידיו בעבירה, ונראה כי הנטל עליו להסביר ולתרץ את הימצאותם אצלו. הסבר מניח את הדעת לכך לא ניתן עד כה, אלא הועלו השערות מהשערות שונות, שלא ניתן להן ביסוס ממשי. ענין זה יצטרך להתברר במשפט.

9.

העבירה המיוחסת לעורר באישום נשוא הליך זה אינה עומדת בשלב זה לעצמה, אלא לצידה עומדים כתבי אישום אחרים בעבירות רכוש דומות התלויים כנגד העורר. לענין מסוכנותו, מתקבל הרושם כי מדובר בהתנהגות חריגה שאינה בבחינת מעידה חד פעמית. כנגד מסוכנות זו יש להעמיד בטוחות שהמעשים החריגים לא יישנו, במיוחד כאשר, לכאורה, העבירות קשורות לעיסוקו היומיומי של העורר במתכות. הצורך בבטוחות בולט במיוחד על רקע התופעה הרחבה שפשטה לאחרונה בעסקי המתכות הקשורה בגניבת מתכות מאתרים שונים השייכים לציבור הרחב. בנסיבות אלה, התנאים שקבע בית המשפט המחוזי לשחרורו של העורר הם סבירים ומידתיים. ובכלל זה גם התנאי האוסר על העורר לעסוק בפעילות הנוגעת למסחר במתכות, ולשהות בבית העסק בבעלותו אשר שימש, לכאורה, רקע לביצוע העבירה המיוחסת לו בהליך זה. המגבלות על חירותו האישית של העורר הוסרו, ובנסיבות הענין, המגבלות שהוטלו על חירותו העיסקית אינן חורגות מדרישת המידתיות.

לאור טעמים אלה, הערר נדחה.