בש"פ 9520/06 מדינת ישראל נ. חסן מחמד עלי

1.כתב האישום בתיק זה ייחס למשיב ביחד עם שישה נאשמים נוספים עבירה של הריגה וכן חבלה בכוונה מחמירה. עובדות כתב האישום בתמצית הן כדלקמן: המשיב ומשפחתו מתגוררים במחנה הפליטים שועפט בירושלים. בין משפחת המשיב למשפחת עלקם שררו יחסי שכנות טעונים שהיו מלווים בסכסוכים מעת לעת. בתאריך 19.9.06 התגלע סכסוך בין ילדי שתי המשפחות, לסכסוך נגררו גם בגירים ובסופו של דבר, התפתח עימות אלים שהסתיים במותו של עלי מוסא עלקם (להלן: המנוח ). בכתב האישום טענה המדינה כי שני הצדדים היו מצוידים באלות, מוטות וכלים פוגעניים נוספים. המשיב ואחד מהנאשמים הנוספים על-פי הנטען היכו את המנוח בראשו באמצעות מכשירים קהים שהחזיקו בידיהם. למנוח נגרמו שברים בראשו שהביאו לנפילתו. גם בעודו שכוב על הקרקע הותקף בידי מי מהנאשמים הנוספים. המנוח פונה בהמשך לבית חולים ומספר שעות מאוחר יותר נפטר כתוצאה מהמכות שספג. עוד יש להוסיף למסכת העובדתית כי לאחר מותו של המנוח, הציתו בני משפחת המנוח את בתיהם של משפחות הנאשמים. בגין כך הוגש כתב אישום נפרד.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום בתיק הנוכחי, עתרה המדינה למעצרם עד תום ההליכים של כל הנאשמים, לרבות המשיב שבפניי. בית משפט קמא בירושלים (השופטת מ' מזרחי מבית המשפט המחוזי בירושלים), עיין בחומר הראיות, קיבל באשר למשיב שני תסקירי מעצר של שרות המבחן ובסופו של יום הורה על שחרורו של המשיב בתנאים שנקבעו על-ידו, כאשר המשמעותי שבהם הינו הרחקתו של המשיב ממחנה הפליטים וקביעה כי יתגורר בטייבה בכתובת שפורטה על-ידי שרות המבחן. על המשיב נאסר לחלוטין להתקרב לירושלים. על שחרורו של המשיב עוררת המדינה בפניי.

3.לטענת המדינה, בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק למסוכנותו של המשיב כעולה ממעשיו. חרף הטענה בדבר סולחה שנערכה בין הצדדים, אין ערובה לכך שהסכסוך לא יתפרץ מחדש ויתבע קורבנות נוספים. עוד טענה המדינה כי קיים חשש להימלטותו של המשיב מן הדין, למשיב יש אפשרות להשתקע ברמאללה, כפי שעולה מתסקיר המעצר הראשון שהוגש בעניינו – גם מטעם זה אין להסתפק בחלופת מעצר.

4.עיינתי בכל החומר הרלוונטי שהוצג לי ונראה לי כי אין מקום להתערב בהחלטת כבוד השופטת קמא. בדיון בפניי הודיע בא-כֹח המדינה כי המדינה אינה חולקת על הקביעות העובדתיות באשר לתשתית הראייתית כפי שנקבעו על-ידי בית משפט קמא, ומשום כך קביעות אלה תשמשנה בסיס להחלטתי. בית משפט קמא קבע כי מדובר באלימות חמורה. עוד קבע כי "חומר הראיות מבסס סיכוי סביר להרשעה בעבירות שצוינו בכתב האישום" – זאת מחד גיסא. מאידך גיסא, אמרה כבוד השופטת קמא כי "... לא ניתן לבטל את האפשרות כי בסופו של דבר ימצא בית המשפט שידון בתיק העיקרי כי לטענת ההגנה העצמית ... יש יסוד של ממש". כדי להבהיר - המשיב טען להגנה עצמית והצביע על תעודה רפואית התומכת בטענה כי הותקף.

5.לקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא מצטרפים נתוניו של המשיב. המשיב הוא יליד 1973, אין לו הרשעות קודמות ומתסקיר שרות המבחן עולה כי ניהל אורח חיים נורמטיבי בתחומי העבודה והמשפחה. משקל רב אני מייחסת לנסיבותיו האישיות של המשיב כמשתקף בתסקיר. למשיב שני ילדים קטנים, הסובלים מנכויות קשות ביותר. שני הילדים זקוקים לסיוע בכל פעולות היום-יום, הם מקבלים טיפולים שוטפים ויום-יומיים והם זקוקים להסעות. את כל התפקידים הללו ממלא המשיב ואין מי שיוכל ליטול את מקומו.

6.באשר לחשש מפני הימלטות מן הדין - לא היתה מחלוקת על כך שהמשיב אכן עזב את ביתו ונמלט מרמאללה בשלב הראשון. המשיב טען כי נמלט מחשש מפני נקמתם של בני משפחת המנוח ולא מטעמים אחרים. כיון שמוסכם על הכל שבני משפחת המנוח אכן פתחו במסע נקמה והציתו בין היתר את בתיהם של הנאשמים בתיק זה, לא ניתן לשלול לחלוטין טענה זו. מכל מקום, המשיב הסגיר עצמו לאחר זמן קצר. במידה מסוימת לפחות, יש בכך כדי להוות מענה לטענותיה של המדינה ביחס לחשש ההימלטות.

7.בהינתן מכלול הנתונים שפורטו לעיל: אופיו של המעשה תוך התייחסות לחלקו של המשיב ולקביעותיה של כבוד השופטת קמא בהתייחס לטענת ההגנה העצמית, היעדר הרשעות קודמות, הנורמטיביות באורח חייו של המשיב עד למקרה הנוכחי ונסיבותיו המשפחתיות הקשות במיוחד, דעתי היא כי החלטתו של בית משפט קמא להסתפק בהרחקתו מרחק של ממש ממחנה הפליטים שועפט, מהווה איזון ראוי שעל כן אין להתערב בה.

8.בנושא אחד, מקובלת עליי טענת המדינה והוא הערבים והערבויות שנקבעו על ידי בית משפט קמא. כיון שהמשיב עבר לטענתו להתגורר בטייבה כחלופת מעצר, מן הראוי שיהיו עליו מפקחים הגרים בטייבה או בשכנות, שיוכלו לעקוב מקרוב אחרי התנהלותו ולא יסתפקו בפיקוח ב"שלט רחוק". עוד אני סבורה כי יש לחייב את המשיב בהפקדת ערבות ממשית שתהווה מחסום נוסף מפני הימלטותו מן הדין.

9.לפיכך אני קובעת כדלקמן:

א.

מעצרו של המשיב יוארך עד ליום 27.11.06.

ב.

המשיב ימציא בדחיפות לשרות המבחן שמות של שני ערֵבים המתגוררים בטייבה או בסמוך לה שיוכלו לפקח עליו (זאת בנוסף לערבים שנקבעו על-ידי בית משפט קמא).

ג.

שרות המבחן ימציא לבית משפט קמא תסקיר משלים עד לתאריך 23.11.06 שיתייחס להתאמתם של הערֵבים המוצעים.

ד.

המשיב יפקיד ערובה בסך 15,000 ש"ח להבטחת התייצבותו, כל אימת שיידרש עד לסיום הדיון בתיק.

ה.

המשיב יתייצב בתחנת המשטרה בטייבה אחת לשלושה ימים עד לסיום ההליך בתיק זה.

ו.

בית משפט קמא יקיים דיון משלים לצורך בדיקת התאמתם של הערֵבים וסיכום תנאי השחרור בערובה.