בש"פ 9521/10 יניב פרץ נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת להורות על מעצרו של העורר עד תום משפטו.

2.

העורר ושני אחרים מואשמים בכתב אישום אחד בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לפשע. כתב האישום מתאר אירוע שאירע בשעת לילה ביום 23.9.2010. אדם כלשהו, הוא המתלונן, נמצא יחד עם הנאשמים ואחרים בחנות כלשהי בקרית שמונה. אותו אדם הוציא ארנק ובו כסף רב. אחד מבני החבורה הבחין בכסף. או אז קשרו הנאשמים קשר לשדוד את אותו אדם, ובהמשך הם ארבו לו מאחורי מכונית ושדדו אותו, תוך שהם גורמים לו חבלות. בית המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה לגבי העורר וכן עילת מעצר ולא מצא מקום לשימוש בחלופת מעצר.

3.

בערר שבפניי טען הסניגור המלומד, כי החומר הראייתי הגולמי אינו מגיע כדי ראיות לכאורה ולחלופין ביקש שייעשה שימוש בחלופה למעצר. יצוין, כי פרקליטות המדינה לא התייצבה לדיון בשל שביתתם של הפרקליטים. כמובן קיים קושי רב במצב דברים זה, בעיקר כאשר עסקינן בערר המתייחס לחומר הראיות.

4.

מן ההחלטה של בית המשפט המחוזי עולה, כי חומר הראיות כולל הקלטת סתר של שני הנאשמים האחרים שהואשמו יחד עם העורר. בהקלטה אומר אחד מבין השניים כי אדם בשם יניב ביצע את השוד. יניב הוא שמו הפרטי של העורר. כנראה שהאדם המוקלט הזכיר שם נוסף, אפשר שם משפחה, שאינו זהה לשמו של העורר. מן ההחלטה של בית המשפט המחוזי עולה, כי בצד ההקלטה האמורה קיימת אמרה של אדם נוסף המפליל את העורר. סבורני כי על יסוד החומר האמור, ובהתחשב במגבלות הקיימות בשל היעדרות הפרקליטות, עדיין חובה לומר שחומר הראיות הגולמי מגיע כדי הרף הנדרש למעצר עד תום ההליכים. נסיבות העניין, כוונתי לעובדות המתוארות בכתב האישום, אינן מצדיקות שימוש בחלופה למעצר.

5.

הערר נדחה.