בש"פ 9532/04 ערפאת שאדי נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט כרמל) מיום 17.10.04 בב"ש 6926/04, לפיה יעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 437/04.

העובדות

2.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו, לאביו ולנאשם נוסף, עבירה של סחר בסם מסוכן מסוג הרואין וקוקאין. לפי כתב האישום, ב-23.9.04 השתתף העורר בעסקת סמים במסגרתה תכנן אביו של העורר למכור למי שבדיעבד התברר כי הינו סוכן משטרתי) 150 גרם הרואין ו-100 גרם קוקאין תמורת סך של 34,500 ₪. במסגרת העסקה שוחח העורר בטלפון סלולארי עם הסוכן המשטרתי והעביר לו – באמצעות נאשם נוסף – את הסמים. בפועל, נמסרו לסוכן המשטרתי 150 מנות סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של כ-102.9600 גרם, ו-99 מנות קוקאין במשקל של 29.5317 גרם.

ההליך בבית המשפט המחוזי

3.בדיון בבית המשפט המחוזי בבקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה ולעילת מעצר, והדיון התמקד בשאלת חלופת המעצר. העורר הציע חלופת מעצר - מעצר בית בבית אמו אשר בשועפאט, בצירוף ערבויות צד ג' והפקדה כספית. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים, בקובעו כי חלופת המעצר שהוצעה אינה ראויה:

"ביצוע עסקה מטיב זה, דהיינו מכר כמות ענק של סמים קשים במיוחד ובהיקף כולל של כרבע ק"ג, מעידה על מסוגלות בתחום מכר הסמים ויכולת הוצאה לפועל של עסקאות בהיקף משמעותי. משאלה פני הדברים, יש לשקול בזהירות את אפשרות מימושה של חלופה שכן סימן שאלה גדול מתנוסס מעל חלופה, ואפילו של מעצר בית מלא, שכן עסקאות ממין זה ניתן לבצען גם מתחום מעצר הבית. הכלל בעבירות שמהותן סחר בסמים הינו כי אין להורות על חלופת מעצר, ורק במקרים נדירים, יוצאי דופן, ייתכן שימצא מקום להורות על חלופה... יישום נסיבותיו (הלכאוריות) של המקרה דידן אינו מעלה בכף כל נסיבה חריגה או שלא חריגה, יוצאת או שלא יוצאת מהכלל, אשר יהא בה כדי להטות את המטוטלת כלפי שחרור לחלופה ולו בתנאים נוקשים ".

הערר

4.גם בענייננו התמקד העורר בבקשתו בשאלת חלופת המעצר בלבד.

העורר טען, כי היה על בית המשפט המחוזי לבצע בחינה קונקרטית של חלופת המעצר שהוצעה. עוד נטען בכתב הערר:

"העורר יוסיף לטעון כי הוא כמעט הוכרח ע"י אביו להשתתף במיוחס לו, ובמיוחד שחלקו של העורר הנו מינורי ביותר."

על פי הטענה יש להתחשב בכך בעת בחינת חלקו של העורר בנסיבות האירוע אל מול חלופת המעצר המוצעת.

דיון

5.בענייננו מדובר בעסקת סמים בכמות נכבדת ביותר של סמים קשים. פעילותו של העורר במסגרת העסקה לא היתה פסיבית - העורר היה מעורב במסירת הסמים בפועל לסוכן המשטרתי. העורר איננו קטין - בעת ביצוע העבירה היה כבן 20 - וזוהי לא מעורבותו הראשונה בפלילים; הוא כבר ריצה עונש מאסר בן חודש ימים על עבירת הסעת שוהים בלתי חוקיים לישראל. כמו כן, תלויים ועומדים נגדו שני תיקים בבית משפט השלום בירושלים, בגין עבירות של אלימות, פציעה והיזק לרכוש.

נסיבות אלה מעידות לדעתי על מסוכנות של העורר, ולא שוכנעתי כי יש בחלופת מעצר כלשהי כדי להפחית ממסוכנות זו. שבתה את לבי, תחילה, טענתו של העורר אותה צטטתי לעיל כי "כמעט הוכרח" על ידי אביו להשתתף במיוחס לו. ואולם, כך מסתבר, לטענה זו אין שום תשתית ראייתית. נהפוך הוא: גרסת המערער היתה כי העביר מה שהעביר ממקום למקום לבקשת אביו בלי לדעת, פוזיטיבית, שמדובר בסם. אך מהודעת הסוכן עולה כי העורר התנצל בפניו על עיכוב שנבע ממחסום משטרתי ואף אמר לו: "אני הולך ברגל ומביא את החומר. . .". המילה "החומר" הופיעה שוב ושוב בשיחות בין הסוכן לעורר. מעדות הסוכן עולה כי העורר היה שותף פעיל, וביודעין, למעשי אביו. על כן גם על העורר חל הכלל הרגיל המקובל עלינו כי מקומם של סוחרי סמים במעצר, בהעדר נסיבות מיוחדות. נסיבות מיוחדות – לא נמצאו לנו.

6. הערר נדחה.