בש"פ 9536/08 דארי סאלח נ. מדינת ישראל

בתאריך 30.6.08 נכנסו שלושה ג'יפים של משמר הגבול לשכונת עיסאויה בירושלים, וסביבם החל להתקהל המון. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי העורר נטל חלק ביידוי אבנים לעבר הג'יפים, ועקב כך יוחסה לו עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין. בחודש תמוז התשס"ח (יולי 2008) הוחלט לשחרר את העורר למעצר בית בבית דודתו בבית חנינא ובפיקוחה, ובחודש אב התשס"ח (אוגוסט 2008) הוסכם להעתיק את מקום מעצר הבית לבית הוריו של העורר.

בבקשה נוספת שהגיש העורר לבית משפט קמא, הוא עתר להתיר לו לצאת לעבודה בליווי של מעבידו. את הבקשה הזו דחה בית המשפט, ומכאן הערר שבפני.

אכן, העבירה שיוחסה לעורר אינה פשוטה כלל ועיקר. אולם, גם זאת ראוי להדגיש – מדובר באדם צעיר, נעדר עבר פלילי, שמאז החלו ההליכים בעניינו (בחודש יולי 2008) אינו יכול לתרום לפרנסת משפחתו. לעובדה זו משמעות מיוחדת נוכח העובדה ששמיעת התיק גופו תחל רק בחודש ינואר 2009.

ההחלטה לחייב את העורר לשהות במעצר בית, נועדה להגן על הציבור ממי שקיימות ראיות לכאורה בדבר מסוכנותו. כאשר מעצרו של נאשם מתמשך, נכון לשקול אם ניתן להקטין את הנזק הנובע מהמעצר, מבלי לגרוע מההגנה לה זכאי הציבור מפני חזרתו האפשרית של הנאשם לסורו. ולעניינו של העורר – אכן, העבירה המיוחסת לו אינה קלה, ועל כן הוא נדרש להימצא בפיקוח מתמיד. אולם הזמן שחלף מאז שהוחלט על מעצר הבית, ובעיקר הצפי באשר למועד סיומם של ההליכים, מחייב שקילה נוספת של האפשרות להתיר לו לעבוד, ובלבד שתימצא הדרך לפקח עליו בשעות שייעדר מביתו. אפשרות כזו מסתמנת באותה הצעה של אדם המוכן להעסיקו, אולם הצעה זו ראוי לה שתיבדק על ידי שרות המבחן בטרם יוחלט אם היא הולמת אם לאו.

לפיכך, מתבקש שרות המבחן להכין תסקיר מעצר בו יחווה את דעתו גם באשר ליכולת הפיקוח של המעסיק, ואת התסקיר יגיש לבית המשפט המחוזי, במועד מוקדם ככל הניתן. בעקבות כך תשוב ותיבחן השאלה אם ניתן לאפשר לעורר לצאת לעבוד, וככל שהתשובה תהיה חיובית, יוסיף בית המשפט ויקבע את הערבות אותה יחויב המעסיק להפקיד.