בש"פ 9542/17 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב, קטין יליד 22.8.2000, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), יחד עם סעיף 10יא לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער ). זוהי בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב העצור כבר 40 יום, ב"מעצר ימים" לצרכי חקירה. המדינה מבקשת להאריך את מעצרו בשבעה ימים נוספים החל מהיום, 7.12.2017, או עד הגשת כתב אישום בעניינו, לפי המוקדם מבניהם.

רקע וטענות הצדדים

2.

המשיב נעצר ביום 29.10.2017 בחשד למעורבות ברצח כפול, ניסיונות רצח, חטיפה ואירועי סחיטה שביצע במסגרת ארגון פשיעה יחד עם 15 חשודים נוספים. מעצרו של המשיב הוארך מעת לעת, עד היום. החקירה בעניינו של המשיב טרם מוצתה ועל כן לא הוגש עדיין כתב אישום נגדו. משחלפו 40 יום מאז מעצרו, הוגשה הבקשה דנן להארכת מעצרו של המשיב. יצוין כי הבקשה הוגשה באישור היועץ המשפטי לממשלה כפי שמתחייב מהוראת סעיף 17(ב) לחוק המעצרים, כאשר אישור זה ניתן הלכה למעשה על ידי המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פלילים), לו הואצלה הסמכות.

3.

המבקשת טענה בבקשה, וכן בדיון שהתקיים לפניי היום, כי היא אומנם מודעת לכך שמעצר קטין מעבר ל-40 יום הוא חריג שבחריג, ואולם לטענתה, המשך מעצרו של המשיב הכרחי בנסיבות העניין לצורך מיצוי החקירה. לטענתה, חומר הראיות שנאסף עד כה מבסס חשד סביר למעורבותו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. נטען כי מדובר בחקירה מסועפת, מתפתחת ומורכבת ביותר בה מעורבים חשודים רבים, וכי בשל מורכבות זו ושתיקת המשיב וחשודים נוספים במהלך חקירתם, החקירה כולה מתארכת. בנוסף, נטען כי נוכח המסוכנות הנשקפת מהמשיב, החשש לשיבוש מהלכי חקירה על ידו והחשש להימלטותו מאימת הדין, יש להותירו במעצר. לבסוף, נטען כי אין יכולת לפצל או להפריד בין הקטין לחשודים אחרים, לאור מורכבות העניין.

4.

סנגורו של המשיב התנגד לבקשה וטען כי

היענות לבקשה להארכת המעצר בעניינם של קטינים צריכה להישמר למקרים קיצונים ביותר. במקרה זה, כך נטען, הוגשו כבר

11 בקשות להארכת מעצר, עובדה המלמדת על כך שהיחידה החוקרת לא רואה לנגד עיניה את מגבלות חוק הנוער ואת פסיקותיו הרבות של בית משפט זה בעניין מעצר של קטינים, ומתייחסת הלכה למעשה אל המשיב כאל בגיר. בא-כוח המשיב הוסיף כי יש להפריד את עניינו של המשיב מעניינם של יתר החשודים, וכי יש להתייחס אליו באופן שונה. עוד נטען כי למשיב אין עבר פלילי והוא אף לא נחקר בעבר במשטרה. לבסוף, ביקש הסנגור כי ככל שיוחלט על המשך מעצרו של המשיב, אורה למבקשת למצות את החקירה בעניינו.

דיון והכרעה

5.

לאחר הדיון שהתקיים לפניי היום ולאחר שעיינתי בחומר חקירה חסוי אשר סומן על ידי מ/1-3 וקיימתי דיון במעמד צד אחד בו השיבו באי-כוח המבקשת ונציג היחידה החוקרת לשאלותיי, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל.

המסגרת הנורמטיבית

6.

סעיף 59 לחוק המעצרים, אשר כותרתו "שחרור באין אישום", מורה כי חשוד הנתון במעצר במשך 75 ימים מבלי שהוגש נגדו כתב אישום, ישוחרר מן המעצר בערובה או ללא ערובה. על אף האמור, סעיף 62(א) לחוק המעצרים מקנה לבית משפט זה סמכות להורות על הארכת המעצר לתקופה נוספת, שלא תעלה על 90 ימים. ואולם, כשהחשוד הוא קטין חל סעיף 10יא לחוק הנוער, הקובע כי "בסעיף 59 לחוק המעצרים, לעניין קטין, במקום '75 ימים' יקראו '40 ימים'". משמעות הדבר היא כי חשוד קטין הנתון במעצר 40 ימים מבלי שהוגש נגדו כתב אישום ישוחרר מן המעצר, אלא אם, בהתאם לסעיף 62(א), הוארך מעצרו בבית משפט זה. עוד יצוין כי על-פי סעיף 10א לחוק הנוער הרלוונטי לענייננו, קטין ייעצר רק כשלא

ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה, ובכל מקרה, המעצר יהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה. בפסיקה נקבע כי על בית המשפט בדונו במעצרו של קטין להביא בחשבון את גילו והשפעת המעצר על שלומו הגופני והנפשי ועל התפתחותו (ראו: בש"פ 4187/14 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 5 (15.6.2014); בש"פ

1252/14

מדינת ישראל נ' פלוני , פסקאות 2-1 (18.2.2014))ׂ.

אדגיש כי הארכת מעצר לפי סעיף 59 לחוק המעצרים, שתוארה לא אחת כ"חריגה בכל קנה מידה", תעשה במקרים קיצונים בלבד ותידרש לכך "הצדקה מיוחדת" (ראו: בש"פ 2100/16 מדינת ישראל נ' מוטלק , פסקאות 7-4 (14.3.2016)). כך נקבע לגבי בגירים, על אחת כמה וכמה נכונים הדברים לגבי קטינים. ההלכה הפסוקה היא כי בדיון בעניינו של קטין החשוד בביצוע עבירה נדרשת בחינה מדוקדקת וקפדנית יותר, שמא ניתן להגשים את תכליות המעצר בדרך של חלופת מעצר הולמת, אשר מצד אחד תאיין את מסוכנותו, ומצד שני תצמצם את הפגיעה בחירותו ( בש "פ 3675/17 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 17 (23.5.2017) (להלן: עניין פלוני ) ; בש"פ

2174/17 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 11 (2.4.2017); בש"פ 1504/17 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 11 (13.3.2017); בש"פ 3537/05 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 4 (17.4.2005 )). מובן כי כשמדובר בדיון בהארכת מעצר של קטין מעבר ל-40 יום, טרם הגשת כתב אישום, הדברים נכונים ביתר שאת. ככל שחולפים הימים בהם החשוד הקטין עצור, נעה נקודת האיזון לכיוון חירותו של הקטין ושחרורו לחלופה מתאימה ככל שניתן.

7.

יחד עם זאת, וגם על כך עמדה הפסיקה לא אחת, עצם עובדת היותו של חשוד קטין, אין בה כשלעצמה, כדי להוות לו מגן ולהקנות לו חסינות מפני מעצר או מפני הארכת מעצר במקרים בהם קיים יסוד ממשי הקושר אותו לעבירות המיוחסות לו ולא ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר הולמת, או כאשר התנהגותו של הקטין מלמדת כי אין ליתן

בו אמון ( עניין

פלוני , פסקה 17; בש"פ 266/16 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (19.01.2016) ), ויפים לכך דברי השופט ע' פוגלמן

בבש"פ 6502/10 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 5 (13.9.2010):

"... אמנם, גם קטין ... אינו חסין מפני מעצר, מקום שמעשיו מעידים עליו כי יראת החוק אינה שורה עליו ולא ניתן לתת בו אמון ... גם בעניינם של קטינים, יש מקום ליתן משקל לאינטרס הכלל ולרצון להגן על הציבור מפני מי שמסכנו, הגם שהוא צעיר בשנים ...".

8.

יישום אמות מידה אלה על ענייננו מעלה כי חרף ההגבלות המוגברות על המשך מעצרו של קטין לצרכי חקירה, יש להורות במקרה זה על המשך מעצרו של המשיב בשבעה ימים כמבוקש. עיון בחומר החסוי הרב שהוצג לעיוני מלמד כי קיים יסוד סביר לחשדות המיוחסים למשיב, וכי אלה מקימים את עילת המסוכנות הסטטוטורית. עוד עולה כי החקירה המתנהלת בעניינו של המשיב כמו גם בעניינם של החשודים הנוספים המעורבים, היא רחבת היקף, מורכבת, מסועפת ומתפתחת מידי יום. כמו כן, נראה כי החקירה מתבצעת ביעילות ובאינטנסיביות. עיינתי בפעולות החקירה שעל היחידה החוקרת לבצע בימים הקרובים ושוכנעתי כי פעולות אלה הכרחיות על מנת למצות את החקירה וכי שחרורו של המשיב טרם ביצוע הפעולות עלול לשבש את ביצוען באופן ממשי. יודגש כי המעשים המיוחסים למשיב הם במדרג החמור ביותר של עבירות האלימות.

9.

לנוכח האמור הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך עד ליום 13.12.2017 בשעה 12:00 או עד להגשת כתב אישום נגדו, לפי המוקדם.