בש"פ 955/04 מדינת ישראל נ. סאמר חליל

בפניי בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 16.2.04 או עד למתן פסק-דין בעניינו, המוקדם מביניהם, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.המשיב עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, קשירת קשר לביצוע פשע והסתייעות ברכב לפשע. על-פי המתואר בכתב-האישום, היה המשיב, תושב הכפר ע'ג'ר, פעיל ברשת להפצת סמים והעביר ב- 10 הזדמנויות או יותר תיקים ובהם חשיש בכמות של כ- 1,220 ק"ג. עוד נטען בכתב-האישום כי תמורת פעילותו זו שולם למשיב שכר בסך של 10,000 ₪ לכל העברה, ובשתי הפעמים האחרונות – 5,000 ₪ בגין כל העברה.

עם הגשת כתב-האישום, הורה בית-המשפט המחוזי בנצרת, בהסכמת המשיב, על מעצרו עד תום ההליכים. משנקפו תשעה חודשים למעצרו ומשפטו של המשיב לא הסתיים בהכרעת דין, הגישה המבקשת בקשה ראשונה להארכת המעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. ביום 23.12.03 נעתר בית-משפט זה (כבוד השופט י' טירקל) לבקשה והאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 18.11.03. באותה החלטה, עמד בית-המשפט על מהלך הדיונים בעניינו של המשיב וציין כי פרשת התביעה הסתיימה בטרם נקפו תשעה חודשי המעצר, להוציא עדותם של שני שותפי המשיב, שמשפטם טרם נסתיים והעדתם נמנעה באותו שלב בשל "הילכת קינזי" (ע"פ 194/ 75 קינזי נ' מדינת ישראל , פ"ד ל(2) 477). עוד ציין בית-משפט זה באותה החלטה כי בינתיים הורה בית-המשפט המחוזי ש"הילכת קינזי" אינה חלה על שני עדי התביעה הנותרים, אחמד ויוסף קהמוז, ואף קבע שתי ישיבות לימים 14.12.03 ו- 16.12.03, לשמיעת עדויות אלה. המשיב אשר לא השלים עם החלטה זו עתר כנגדה לבית-משפט זה, בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק, והעתירה נדחתה, אך בעודה תלויה ועומדת, בוטלו שתי הישיבות שנקבעו בחודש דצמבר לשמיעת עדותם של האחים קהמוז. בית-משפט זה הוסיף וציין כי "מדובר בפרשה של סחר בכמויות גדולות של סמים, העברתם מלבנון לישראל דרך הכפר ע'ג'ר, תוך ניצול יחסי ידידות שטיפח המשיב עם חיילי צה"ל והפצת הסמים בתוך תחומי ישראל במסגרת מערכת מסועפת ורבת משתתפים". על כן, כך נקבע, גלומה סכנה במשיב, אין ליתן בו אמון, ויש להאריך את המעצר, תוך הדגשה כי משהוסר המחסום לסיום פרשת התביעה וניתן להעיד את שותפיו של המשיב, יש לצפות כי המשפט יסתיים בתוך תקופת ההארכה שניתנה. דא עקא, שתי ישיבות נוספות שקבע בית-משפט קמא ליום 20.1.04 וליום 21.1.04, בתוך תקופת ההארכה הראשונה, לא התקיימו בשל מחלתו של בא-כוח המשיב, ולקראת תום תקופת האורכה הוגשה הבקשה שבכאן.

2.לאחר הגשת הבקשה, קיים בית-משפט קמא שלוש ישיבות נוספות, בהן נשמעה עדותו של יוסף קהמוז וכן הוחל בשמיעת עדותו של אחמד קהמוז, אשר צפויה להסתיים ביום 2.3.04. עם סיום שמיעת עדות זו, ובכפוף לצורך בהזמנה חוזרת של השוטרים שגבו את הודעות העדים הנ"ל, תסתיים פרשת התביעה.

הדיון בבקשה שבפני נקבע תחילה ליום 15.2.04, אך בשל קשיי מזג-אויר (שלג) בוטל אותו הדיון. לאחר תיאום עם באי-כוח הצדדים וקביעת מועד נוסף, אשר בוטל על-פי בקשת בא-כוח המשיב, נקבע הדיון ליום 26.2.04, תוך שניתנת הסכמת בא-כוח המשיב להארכת המעצר עד להכרעה בבקשה. בהחלטתי מיום 23.2.04 שקדמה לדיון בבקשה, הוריתי כי לקראת הדיון יפנו באי-כוח הצדדים במשותף לבית-משפט שלדיון בבקשה להוספת מועדים לשם סיום שמיעת התיק. ואכן, בעקבות פניית באי-כוח הצדדים קבע בית-המשפט המחוזי ארבעה מועדים נוספים לשמיעת הוכחות במהלך חודש מרץ 2004. נוכח תוספת מועדים זו, ונוכח דברי בא-כוח המשיב כי מטעם ההגנה צפויים להעיד חמישה עדים, מקובלת עלי הערכת בא-כוח המבקשת לפיה ניתן יהיה לסיים את המשפט בתוך המועדים הקבועים עתה.

3.בהתחשב בכל האמור לעיל ובייחוד בעוצמת מסוכנותו של המשיב הנגזרת מן הפרשייה המורכבת והחמורה שבגינה הוא עומד לדין, וכן בהתחשב בכך שבתוך תקופת ההארכה המבוקשת צפוי המשפט להסתיים, אני נעתרת לבקשת ההארכה, הגם שהינה בקשה שנייה מטעם המבקשת, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 16.2.04, או עד למתן פסק-דין בת.פ. 43/03 בבית-המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.