בש"פ 955/98 אורי יוסף נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בו הואשם בשורה של עבירות הקשורות בגניבות בכרטיס חיוב, הונאה בכרטיסים אלה בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה וזיוף. כתב האישום כולל 11 פרטי אישום מאותו סוג ובכל אחד מהם מתוארים מעשי הונאה בכרטיסי חיוב בעסקאות שונות.

המדובר בסדרה של עשרות עבירות שבוצעו במועדים שונים במהלך שנת 97 בהיקף של מאות אלפי שקלים. בנוסף לכך הואשם העורר באישום נוסף של משלוח מכתב איום ברצח לאדם שהעורר חייב לו סכומי כסף ניכרים.

עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של העורר. השופטת המלומדת של בית משפט השלום קבעה כי מתקימת עילת מעצר נגד העורר אף שהעבירות המיוחסות לו אינן מסוג העבירות שחזקת המסוכנות ביחס אליהן קבועה בחוק.

השופטת עמדה על הקושי במתן אמון בעורר, נוכח ריבוי העבירות ואופיין, אך הגיעה לכלל מסקנה כי ניתן להסתפק בעניינו בחלופה למעצר. בטרם נתנה החלטתה, זימנה השופטת את דודתו וסבתו של העורר ולאחר ששמעה אותן, קבעה כי השתיים ישגיחו על העורר בהיותו במעצר בית.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי ובית המשפט קיבל את הערר וציוה על מעצרו של העורר עד תם ההליכים.

בהחלטתו לעצור את העורר קבע השופט בייזר כי נוכח כמות העבירות המיוחסות לעורר ובהתחשב בכך שמדובר באדם ש"לא שולט בעצמו", לא תוכל חלופת המעצר להבטיח מפני הסכנה הנשקפת מן העורר. על החלטה זו הוגש הערר שלפני.

סניגורו המלומד של העורר לא טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה בתיק ואף לא כפר בקיומה של עילת מעצר. עיקר טיעונו היה כי מדובר באדם צעיר, אשר התנהגותו מלמדת על קיום בעיה המצריכה טיפול. כן טען כי ניתן להבטיח שהעותר לא ימשיך לבצע עבירות בעת שהותו בבית סבתו.

שקלתי את טענותיו של הסניגור ואודה כי התלבטתי לא מעט בשאלת המשך מעצרו של העורר. מקובלת עלי קביעתה של השופטת, כי גם לאחר התיקון בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, יש בעבירות רכוש מן הסוג המיוחס לעורר בנסיבות ובהיקף בהן בוצעו, כדי להצביע על היותו מסוכן לציבור ולפיכך קמה עילת מעצר נגדו. סבורה אני כי ריבוי העבירות, היקפן ונסיבות ביצוען מצביע על כך כי מדובר באדם חסר מעצורים שאינו נרתע מלפגוע גם באנשים הקרובים לו. העורר גם לא הסתיר בגירסתו את הדחף הדוחק אותו לבצע עבירות מן הסוג המיוחס לו. לכך יש להוסיף כי העורר הואשם גם בעבירה של איום ברצח, איום שהופנה כלפי אדם שהעורר חייב לו סכומי כסף נכבדים, ואינו מסוגל לפרוע את חובו.

העורר העלה טענות כנגד משמעותו ורצינותו של האיום, אך ענין זה ייבחן במשפט.

מנגד, אין להתעלם מכך שמדובר באדם צעיר אשר התנהגותו העבריינית במשך תקופה רצופה שלמעלה משנה, בהתחשב באינטנסיביות, בשיטות ובזהות הקרבנות שפגע בהם, מצביעה לכאורה על בעיה קשה באישיותו.

השופטת של בית המשפט קמא התרשמה כי יש בידי סבתו ודודתו של העורר להבטיח שהעורר ימנע מביצוע עבירות נוספות בעת שהותו בבית הסבתא. לדעתי, אופיין של העבירות המיוחסות לעורר ואופן ביצוען, מלמד כי יש ממש בקביעתו של השופט המחוזי הנכבד, לפיה ניתן לבצע עבירות מהסוג המיוחס לעורר גם בעת השהות בבית, ואין לראות מהו האמצעי שיעצור בעדו בהיותו בבית סבתו.

נוכח ריבוי העבירות והיותן מכוונות גם כלפי המקורבים לעורר, קשה לקבל את ההנחה כי הדודה והסבתא בתנאי השהיה בבית, יוכלו להבטיח שהמעשים לא ישובו ויישנו.

לפיכך, הגעתי למסקנה כי חלופת המעצר המוצעת אינה עשויה להבטיח מפני הסיכון הנשקף מהעורר, ובטחון הציבור מחייב דחיית הערר.

לא אוכל לסיים החלטתי זו בלי להוסיף, כי הנני סבורה שעניינו המיוחד של עורר זה מחייב בחינת נתונים נוספים הקשורים בהערכת משך משפטו הצפוי של העורר ואופן ניהולו, ואלה אינם בידינו בשלב זה של ההליך.

בעת הדיון לפני הודע לי מפי באי כח הצדדים, כי התיק קבוע להקראה במועד קרוב, ב5.3.98-. הסניגור התקשה להעריך בשלב מוקדם זה, אם המשפט יהיה כרוך בהבאת כל הראיות ויתמשך, או שמא יסתיים בדרך אחרת קצרה יותר.

אם במועד הקבוע להקראה יכפור העורר באישומים המיוחסים לו, יהיה על בית המשפט לקבוע מיד מועדים קרובים לניהול המשפט, ולעשות כל מאמץ לנהל את ההליך ביעילות.

לאחר שתקבע מתכונת ניהול המשפט ותתגבש הערכה מעשית ביחס להתמשכותו, יתכן שיהיה מקום להביא את החלטת המעצר לעיון מחדש. אולי גם לקבל תסקיר מבחן למעצר, ולבחון את מידת הפגיעה בעורר מהתמשכות מעצרו כנגד מידת הסיכון הנשקפת ממנו לציבור ואפשרות מניעתה בדרך חילופית.

הערר נדחה.