בש"פ 955/99 עינת מורוזוב נ. מדינת ישראל

העוררת, צעירה כבת תשע-עשרה, שאין לחובתה מעורבויות פליליות ידועות אחרות, הורשעה לפי הודאתה בעבירות של יבוא סם מסוכן, עיסקה אחרת בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן. על-פי העובדות בהן הודתה ושעל יסודן הורשעה, שימשה העוררת כבלדרית ליבוא סם מסוכן מסוג חשיש מהודו לישראל. בנסיעתה הראשונה נכשלה תוכנית היבוא והיא חזרה ארצה בידיים ריקות. במקרה השני ייבאה לישראל יותר מאחד-עשר ק"ג חשיש. העוררת ביצעה את השליחויות תמורת כספים שהובטחו לה בשכר שליחותה. עם האשמתה נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המאשימה וציווה לעצור את העוררת עד לתום בירור המשפט. כעבור זמן ביקש סניגורה מבית המשפט לחזור ולעיין בצו המעצר, על-מנת לאפשר לעוררת לשהות, כחלופת מעצר, בהוסטל לאסירות משוחררות של הרשות לשיקום האסיר. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. הערר שלפניי מופנה כנגד שתי ההחלטות.

בערר, על שני חלקיו, אין כל ממש. כאמור העוררת הורשעה בעבירות בהן הואשמה על-סמך הודאתה. שמיעת הטיעון לעונש נדחה למועד הקבוע בחודש מרס, על-מנת לאפשר לשירות המבחן להגיש לבית המשפט תסקיר מקיף לגביה. הבקשה להעביר את העוררת להוסטל לנשים של הרשות לשיקום האסיר מבוססת על הערכה בכתב של מנהלת ההוסטל, כי לאור גילה הצעיר ואישיותה אין העוררת מתאימה לתנאי מעצר בכלא נווה תרצה, שם אפשר שתהיה נתונה להשפעה שלילית וכן לניצול לרעה מצד האסירות. במסגרת ההוסטל, לעומת זאת, ניתן, לדעת המנהלת, לשלב את העוררת בתוכנית שיקומית.

בצדק קבע בית המשפט המחוזי, כי משהורשעה העוררת בדין והדיון בעניין עונשה קבוע למועד קרוב, יש להניח את בדיקת עניינה, לרבות ההתחשבות בשיקולי שיקום, להרכב בית המשפט שלפניו מתברר ההליך העיקרי.

במסגרת הדיון בערר הגיש הסניגור חוות דעת נוספת ומפורטת של מנהלת ההוסטל. בחוות הדעת נאמר, כי אם תיקלט העוררת בהוסטל "היא תשולב למשך שלושה חודשים ראשונים במרכז יום לאסירות משוחררות של הרשות לשיקום האסיר, לצורך אבחון והשמה בעבודה או בלימודים". כן צוין בחוות הדעת, כי משך הזמן המומלץ לשהייה בהוסטל למטרות שיקום הינו שנה אחת לפחות. דברים אלה מבססים ביתר שאת את צדקת הכרעתו של בית המשפט המחוזי, כי המסגרת השיקומית של ההוסטל אינה יכולה להיות רלוונטית ביחס לעוררת בעוד משפטה תלוי ועומד ועונשה טרם נקבע.

הערר נדחה.