בש"פ 9559/10 תאיסיר אבו סבית נ. מדינת ישראל

1.

העורר מואשם בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, חבלה במזיד, פריצה לרכב, גניבה מרכב, פירוק מרכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית המשפט נעתר לבקשתה של המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. על כך הערר שבפניי.

2.

בבית המשפט המחוזי לא הייתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. השאלה העיקרית שהוצגה שם, וכן בערר שבפניי, היא האם ראוי להפנות את העורר לחלופת מעצר על פיה ישהה הוא בקהילה טיפולית סגורה, לשם טיפול גמילה מאלכוהול. שירות המבחן המליץ שכך ייעשה. בית המשפט המחוזי לא ראה לנכון לקבל את ההמלצה.

3.

סבורני, שצדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו. די לומר כי לעורר עבר פלילי מכביד, כולל הרשעות בעבירות מסוגים שונים, לרבות עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. העורר אף ריצה מספר עונשי מאסר. לאור נתונים אלה, אין כל צידוק ליתן לעורר הזדמנות נוספת. על העורר להישאר במעצר עד תום ההליכים. היה ויורשע ויישלח למאסר, ראוי יהיה שיעבור הליך גמילה בין כותלי הכלא. אשר על כן הנני מחליט לדחות את הערר.