בש"פ 9562/06 פלוני נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום ובו חמישה אישומים; כל האישומים עניינם ביצוע מעשה מגונה, כאשר לחלק מהם נלווית עבירה של תקיפה. כל המעשים בוצעו בשיטה דומה. העורר המתין למתלוננות בחדרי מדרגות שונים, הגיח מאחוריהן, תקף אותן, נגע ופגע באיברים אינטימיים בגופן. רק תושייה שגילו המתלוננות, מנעה הסלמת המקרים לאירועים חמורים יותר. המעשים כפי שניתן ללמוד מכתב האישום, בוצעו לאורך תקופה של חצי שנה. מפי הצדדים למדתי היום, כי יש תיק נוסף עם עבירה זהה מתאריך 26.5.06.

המדינה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בנושא זה התקיימו הליכים שונים למן בית משפט השלום ועד לבית המשפט העליון. בסופו של דבר החליט בית משפט

זה, כבוד השופט ס' ג'ובראן , להותיר בעינה את החלטת השחרור שניתנה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אולם הורה על הוספת מפקח נוסף, כך שלאורך כל שעות היממה יהא העורר נתון לפיקוחם של שניים מתוך שלושה מפקחים האמורים לפקח עליו. בידי העורר לא עלה לגייס מפקח נוסף, ומכאן הערר שלפני.

לטענת הסנגורית, ניתן להבטיח מפני מסוכנותו של העורר גם ללא המפקח השלישי; ניתן להצמיד לעורר איזוק אלקטרוני; קיימים שני מפקחים ודי בכך. עוד טענה הסנגורית, כי המעשים נפסקו לאחר שהוריו של העורר נכנסו לתמונה, ונימוק זה גם הוא צריך לפעול לכיוון וויתור על דרישת המפקח השלישי.

התביעה שבה ומפנה לעתירתה המקורית, כי העורר ייעצר מאחורי סורג ובריח עד לסיום ההליכים בעינינו. היא מפנה למסוכנותו של העורר כעולה מאופי המעשים, וכן היא מפנה לכך שתסקירי שירות המבחן אינם מספקים מענה של ממש למסוכנות זו.

עיינתי בתסקירים ובכתב האישום, ונראה לי, כי אין מקום לשנות את תנאי השחרור בערובה. מדובר ברצף של מקרים שהמסוכנות העולה מהם מזדקרת לעין ואינה טעונה כל הסבר נוסף. העורר באופן שיטתי תקף מתלוננות בדרך אלימה והוכיח בכך חוסר מעצורים וחוסר ערכים. בהינתן עובדות כתב האישום נראה לי, כי מן הראוי לשים את הדגש על אינטרס הציבור ועל הגנתן של מתלוננות פוטנציאליות מפני מעשים דומים.

בנסיבות אלה כאשר סבר בית משפט

זה שמן הראוי בפיקוח של שני מפקחים לאורך כל שעות היממה, אין מקום להתערב בכך, ולפיכך אני דוחה את הערר.