בש"פ 9564/00 עוואד גמא'ל נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-משפט השלום בהחזקה ושימוש בסם מסוכן מסוג קנבוס בכמות כוללת של 447 גרם. הסם נתפס בביתו בחיפוש שערכה המשטרה. חלק מן הסם נתגלה בחצר ביתו של העורר. משהוברר כי העורר השליך שקית עם סם מבעד לחלון, על-מנת למנוע תפיסתם על-ידי המשטרה, הואשם העורר גם בניסיון לשיבוש מהלכי משפט ובניסיון להכשלת שוטר בתפקידו. לבקשת המאשימה הורה בית-משפט השלום לעצור את העורר עד לתום בירור המשפט, וערר שהגיש העורר על מעצרו לבית המשפט המחוזי נדחה. מכאן הערר שלפניי.

לנוכח כמות הסם שנתפסה ברשות העורר, נטען בכתב האישום כי הסם הוחזק על-ידי העורר שלא לצריכה עצמית. בשלב החקירה הודה העורר בהחזקת הסם אך טען כי החזיק בו לצורך שימוש עצמי, שכן - כך גירסת העורר - הוא נוהג לעשן כ30- גרם סם מן הסוג הזה מדי יום. ערכאות קמא היו ערות לגירסת העורר, אך סברו כי אין בה בלבד כדי להניח תשתית ראייתית לסתירת חזקתו של החוק כי החזקה בסם בכמות כזו חזקה עליה שהיא החזקה שלא לצריכה עצמית. כן יוחס משקל לעברו הפלילי של העורר, הכולל בין היתר גם הרשעה בסחר בסם מסוכן, שבגינו ריצה העורר 26 חודשי מאסר בפועל.

לפניי ערר שני על ההחלטה לעצור את העורר עד תום בירור משפטו. אני סבור כי בנסיבות העניין ניתן היה לשקול אפשרות של חלופה שבכוחה להשיג את מטרת המעצר. כשלעצמי הייתי שולל את שחרורו של העורר ללא תנאים מגבילים, ואף לא הייתי מאשר כמספקת חלופת מעצר המאפשרת לעורר להתגורר בביתו, ולוא גם בתנאים של מעצר בית מלא. ואולם, אם היה בידי העורר להציע חלופת מעצר שתרחיק אותו מביתו ומסביבת מגוריו, ותאפשר פיקוח בדרגה סבירה על תנועותיו, ניתן היה לדעתי להסתפק בכך כערובה מספקת.

אין בידי לקבוע אם קיימת חלופה מתאימה שבגידרה יהיה ניתן לשחרר את העורר. לפיכך אני מחליט לקבל את הערר רק במובן זה שההליך יוחזר לבית-משפט השלום, על-מנת לאפשר לסניגור לבדוק ולהגיש לבית המשפט הצעה לחלופה מתאימה; שאם תוגש, יהיה על בית המשפט לבדוק אם ניתן לשחרר את העורר ממעצרו בחלופה המוצעת.

בית משפט השלום יועיד את הדיון לפניו לאחד הימים הקרובים, ולקראת הדיון יגיש הסניגור לבית המשפט, וימסור גם למאשימה, את הצעותיו לחלופת המעצר בכתב.