בש"פ 9577/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, באשמת ביצוען של עבירות אינוס והדחה. על פי הנטען, הגיע העורר בתאריך 28.7.08 לביתה של מי שהיתה חברתו באותם ימים (להלן: המתלוננת), וכפה עליה קיום יחסי מין חרף התנגדותה. ועוד נטען, כי בתום אותו מעשה איים העורר על המתלוננת שאם תפנה למשטרה, הוא יפגע בבתה.

בחודש אלול התשס"ז (ספטמבר 2008) דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים, והורה על שחרורו בכפוף להפקדתן של ערבויות שונות. נקבע, כי העורר ישהה במרכז קליטה באשקלון, לא יכנס לאזור באר-שבע ולא יצור קשר עם המתלוננת ומשפחתה. עוד נקבע, כי העורר יהיה רשאי לעבוד, ובסוף יום העבודה יהיה חייב לשוב למרכז הקליטה.

2.

על אותה החלטה הוגש ערר, ובתאריך כ"ה באלול התשס"ח (25.9.08) הורה בית משפט זה ( כב' השופטת א' חיות ) לבדוק אם ניתן להוסיף לתנאי השחרור גם איזוק אלקטרוני. ברם, התברר כי הדבר אינו אפשרי מבחינה טכנית, הואיל ומרכז הקליטה באשקלון אינו מחובר לרשת הטלפון של "בזק" אלא של "הוט". בעקבות כך, ונוכח האמור בתסקירים שהגיש שרות המבחן, הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי בנסיבות המקרה דנן "לא ניתן לוותר על הצורך בחלופה שתהא הדוקה ובטוחה דיה על מנת לצמצם למינימום האפשרי את חשיפתה של המתלוננת וילדיה לאלימות ולפגיעה אפשרית מצד [ העורר ]", ועל כן הוחלט לעצור את המשיב עד תום ההליכים. עם זאת, הוסיף בית המשפט ואמר: "היה ויעלה בידי המשיב להציע חלופה טובה יותר, ניתן יהיה לשוב ולשקול את שאלת מעצרו".

בעקבות אותה החלטה הציע הסנגור המלומד להחזיק את שולחו במרכז קליטה הנמצא בשדרות, אולם בהחלטה נוספת של בית המשפט המחוזי, מיום י"ג בחשון התשס"ט (11.11.08), נקבע כי אין בחלופה זו כדי לענות על מטרות המעצר. כנגד החלטה זו מופנה הערר שבפני.

3.

לאחר שעיינתי בנימוקי

הערר והאזנתי לטיעונו של עו"ד ליברדו, לא מצאתי כי אוכל לסייע בידי שולחו. נקודת המוצא לדיון היא הערכתו של שרות המבחן לפיה מהעורר נשקף מה שהוגדר כ"רמת סיכון בינונית להישנותה של התנהגות פורצת גבולות". על רקע זה קבע בית המשפט העליון בהחלטתו, כי החלופה אותה יציע העורר צריכה להבטיח פיקוח הדוק, במטרה לצמצם ככל שניתן את אותה מסוכנות. התניה זו של ערכאת הערעור עמדה לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי, והיא שהובילה אותו לדחות את החלופה החדשה שהוצעה. מתוך תסקירו האחרון של שרות המבחן עולה, כי בכל הנוגע לשעות עבודתו של העורר, לא נמצא

גורם המוכן להתחייב לפקח עליו ולהפקיד ערבות מתאימה. לא זו אף זו, באותן שעות לא תהיה משמעות לאיזוק האלקטרוני המוצע, שהרי העורר אמור להימצא בתנועה כמתחייב מתפקידו. נתון נוסף שנלמד מהתסקיר הוא כי האיזוק האלקטרוני אינו אפקטיבי בטווח נסיעה דוגמת זה שבין שדרות לבאר-שבע. נוכח כל אלה שוב לא היה מנוס מלקבוע כי החלופה ואמצעי הפיקוח המוצעים על ידי העורר רחוקים מלענות על ההגדרה של פיקוח "הדוק ובטוח", ועל כן לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.