בש"פ 9583/06 טימור קורבנוב נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ברלינר:

כתב האישום בתיק זה ייחס לעורר שורה של עבירות קשות, בהן איומים, סחיטה באיומים, תקיפה בנסיבות מחמירות וכן עבירות מין קשות לא פחות: מעשים מגונים בנסיבות אינוס, ניסיון לאינוס בנסיבות מחמירות וכן מעשי סדום בנסיבות אינוס. אם לא די באלה מיוחסת לעורר גם עבירה של הדחת חקירה בכֹח.

בקליפת אגוז מדובר בכך כי העורר ונאשם מספר 2 בתיק זה חשדו במתלוננים כי הלכו עליהם רכיל. על רקע זה השמיעו כלפי המתלוננים איומים וקללות, תקפו את המתלונן בגופו ולאחר מכן כאשר המתלונן נסע לקנות בירה, פגעו מינית במתלוננת בתיק זה, כאשר הפגיעות המיניות מתבטאות בעבירות שפורטו לעיל. בנוסף, איים העורר על המתלוננת כי אם תספר על מעשיו למשטרה יפגע בה ויהרוג אותה. לאחר מכן כשחזר המתלונן עם הבירה, ישבו איתו במרפסת, קיללו אותו, איימו עליו וכלאו אותו עד שעות הבוקר. גם בכך לא הסתיימה הפרשה ויומיים מאוחר יותר חזרו העבירות על עצמם. הן עבירות האלימות והאיומים והן הניסיון להניא את המתלוננת לבל תתלונן במשטרה. בהחלטה מיום 17/7/06 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי קיימות ראיות לכאורה, אולם עוצמתן אינה מכרעת ואינה גבוהה. בסופו של דבר החליט להורות על שחרורו של העורר ממעצרו בתנאים מגבילים שכללו מעצר בית של העורר בביתו, פיקוח על-ידי איזוק אלקטרוני וכן ערבה שתפקח על מעשיו. על החלטה זו עררה המדינה בפני בית משפט זה. כבוד השופטת מ' נאור אשר דנה בערר קבעה כי תנאי השחרור בערובה "אינם תנאים אידיאליים". עדיין "בסופו של יום ולא בלי התלבטות" החליטה שלא להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה וקבעה כי לאחר קיום תנאי השחרור, ניתן יהא לשחרר את המשיב (העורר שבפנינו). לאחר החלטה זו שניתנה ביום 23/7/06, פנה העורר לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לעיון חוזר באשר לתנאי השחרור בערובה שנקבעו. העתירה היתה לאפשר לעורר לצאת לעבודה כאשר הבקשה פירטה מהו מקום העבודה המוצע וכללה גם את הסכמתו של המעביד באותו מקום לפקח על העורר ולדווח למשטרה "על כל הפרה של התנאים אשר נקבעו על-ידי בית המשפט הנכבד". בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' אמסטרדם) דחה את הבקשה. בהחלטתה ציינה כבוד השופטת אמסטרדם כי חסד נעשה עם המבקש עת שוחרר בתנאי שיימצא איזוק אלקטרונית בבית הערבה ואם אכן ינותק הטלפון, לא מן הנמנע שיהא על המבקש לחזור לבית המעצר עד תום ההליכים נגדו". על כך הערר בפניי.

בהודעת הערר שבה באת-כֹח העורר ומפרטת כל אותם נימוקים שהועלו גם בפני בית המשפט המחוזי. ליבת הטיעון הינה – מצבו הקשה של העורר ומשפחתו. העורר נשוי, אב לילד יליד 91, אשתו אינה עובדת, היא נאלצת להתאשפז לפרקים בבית חולים עקב בעיות רפואיות שהיא סובלת מהם, אין למשפחה מקורות קיום ועל כן חשוב מאוד שהעורר יצא לעבודה על מנת לסייע בפרנסת משפחתו. באת-כֹח העורר שבה ומפנה למכתבו של המעביד, כאשר לשיטתה די בפיקוח שלו התחייב המעביד כדי להוות חלופת מעצר הולמת. עוד מפנה באת-כֹח העורר לכך שמי שהיה נאשם מספר 2, שוחרר וניתן לו לצאת לעבודה, הגם שאיננו בעל משפחה והוא מתגורר עם הוריו. המדינה מתנגדת לכרסום בתנאי השחרור בערובה ודומני כי הדין עימה.

העבירות שמדובר בהן בתיק זה הינן קשות ועילות המעצר הן בעלות מספר פנים. האלימות הפיזית והמילולית אשר נקט בה העורר לפי הנטען מהווה עילת מעצר. לכך מצטרפות עבירות המין שאופיין וחומרתן אינן טעונות הבהרה. אם לא די בכל אלה משלימות את התמונה עבירות האיומים וההדחה בחקירה. אני ערה לכך שהמתלוננת כבר העידה. עדיין מצבור העבירות מצביע על חוסר מעצורים ועל מסוכנות רבתי. לבית המשפט הוגשו מספר תסקירי מעצר באשר לעורר ובכל התסקירים עמד שירות המבחן על מסוכנותו ועל הצורך בפיקוח צמוד. העורר שוחרר בסופו של דבר לחלופת מעצר, לא בשל חולשתן של הראיות אלא בשל חלוף הזמן כאשר השחרור נעשה על גבול תשעת החודשים שחלפו מאז הוגש נגדו כתב האישום ועד למתן ההחלטה. לא בכדי ציינה כבוד השופטת נאור כי התנאים בהן שוחרר העורר אינם אידיאליים. "לחוסר אידיאליות" זה מבקש העורר כרגע להוסיף נדבך של אי ודאות שיתבטא בכך שהוא יצא מן הבית לעבודה ולאורך מרבית שעות היום יימצא בפיקוח של מעבידו בלבד. בצדק ציינה באת-כֹח המדינה כי באותן שעות לא יוכל העורר להיות בפיקוח של איזוק אלקטרוני שכן האיזוק לא יכול להיות לשני מקומות והוא יוגבל על כן לביתו של העורר. לפיכך, חרף הקשיים הכלכליים עליהם הצביעה באת –כֹח העורר, אינני סבורה כי יש לנגוס נגיסה נוספת בתנאי השחרור בערובה.

הערר נדחה.