בש"פ 959/00 סאלם אבו סבית נ. מדינת ישראל

העורר נלכד בעקבות תצפית ומארב משטרתיים, שנערכו על-יסוד מידע מודיעיני, והואשם בבית-משפט השלום בבאר-שבע בהחזקת סם מסוג קנאבוס במשקל 796.01 גרם נטו, כאשר חלק מסם זה מאוחסן ב64- קופסאות גפרורים, ועל-פני הדברים, מוכן למכירה.

בקשת המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים נדחתה, בשל סברת בית-משפט השלום, כי התשתית הראייתית אינה נקיה מספקות. עם זאת, התנה בית-המשפט את שחרורו של העורר, בין היתר, במעצר-בית, בגדרו נאסר על העורר להתרחק ממקום מגוריו למרחק העולה על קילומטר אחד.

העורר טען כנגד תנאי זה בערר שהגיש לבית-המשפט המחוזי. טענתו הייתה, כי באין ראיות לכאורה מספיקות למעצר, לא היה מקום להגביל את תנועתו. בית-המשפט המחוזי דחה את הערר לאחר שעיין בחומר הראיות, ומצא כי התשתית הראייתית היא בעוצמה מספקת למעצר, וכי אי-ההתאמה בין הדו"ח שרשם התצפיתן ובין זה של השוטר אשר עצר את העורר היא, ככל הנראה, תוצאה של טעות, ועל-כל-פנים, אין היא פוגעת בעוצמת הראיות, כפי שגרם בית-משפט השלום.

מכאן הערר שבפניי, בגדרו חזר העורר על טענותיו, כפי שהועלו בבית-המשפט המחוזי. עוד הטעים העורר, כי עברו נקי, וכי הגבלת תנועתו תמנע בעדו לעבוד לפרנסתו למשך חודשים ארוכים.

כאמור, העורר נלכד על-ידי מארב משטרתי, ועל-פני הדברים, הראיות נגדו, המושתתות על עדויות השוטרים, הן בעוצמה המספקת למעצר. כמות הסם אף הייתה מחייבת, על-פי המקובל והראוי, לעצור אותו עד תום ההליכים. ברם, בית-משפט השלום הקל עמו, ועל כך לא הוגש ערר.

אינני מוצאת מקום, אפוא, להקלה בתנאי השחרור. עם זאת, התמשכות ההליכים מעבר לתקופה בת ארבעה חודשים תהווה עילה לבקשה לעיון חוזר באשר לתנאי המגביל את תנועתו של העורר.

הערר נדחה.