בש"פ 9591/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ברלינר:

1.לבית המשפט המחוזי בבאר שבע הוגש כתב אישום נגד העורר המייחס לו אינוס ומעשה סדום. המתלוננת בתיק זה הינה קטינה (ילידת 89). בתאריך 27.8.06 בילתה המתלוננת במועדון באילת בו שתתה משקאות אלכוהוליים. במועדון בו בילתה פגשה במכר. לאחר בילוי נסעה המתלוננת עם אותו מכר ליחידת הדיור אשר בה מתגורר זה האחרון. בין השניים היה מגע מיני שלאחריו נותרה המתלוננת לנוח בחדר השינה שלו. העורר מתגורר באותה יחידת דיור. על פי הנטען, סמוך לאחר המגע המיני בין השניים, כאשר המכר עזב את החדר נכנס אליו העורר, אנס את המתלוננת וביצע בה מעשה סדום. המתלוננת ניסתה להדוף אותו מעליה, צעקה מכאבים ורק אז קם העורר מעליה והפסיק את מעשיו. סמוך לאחר מכן נמלט מהדירה.

2.המדינה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית משפט קמא, כב' השופטת צ' צפת מבית המשפט המחוזי בבאר שבע נעתר לבקשה לאחר שעיין בחומר הראיות ומצא כי קיימות ראיות לכאורה, כאשר העבירה שמדובר בה מקימה מיניה וביה גם עילת מעצר. בהחלטתה, הורתה השופטת קמא על הגשת תסקיר מעצר כדי לבחון את האפשרות לחלופת מעצר. מתן התסקיר התעכב ובסופו של דבר התקבל רק ביום 1.11.06 (כחודש וחצי לאחר שבית משפט קמא הורה על קבלתו). מיד עם קבלתו הגישה באת-כֹח העורר בקשה לעיון חוזר ועתרה כי בית המשפט יקיים דיון בהקדם האפשרי. במקביל הגישה באת-כֹח העורר ערר לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון (כב' השופט ס' ג'ובראן), הורה על החזרת התיק לבית משפט קמא על מנת שזה האחרון יקיים את הדיון בבקשה לעיון חוזר. דיון זה אכן התקיים בתאריך 19.11.06. בית משפט קמא שב והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, הפעם בהתייחס ובהתבסס על האמור בתסקיר שרות המבחן ולאור הערכת המסוכנות הגבוהה שבאה לידי ביטוי בתסקיר זה. על החלטה זו, הערר הנוכחי.

שלושה ראשים לערעור:

3.התשתית הראייתית – לטענת באת-כֹח העורר - זו לוקה בחסר. המתלוננת היתה תחת השפעת אלכוהול ולא ידעה את הקורה עימה באותו לילה. המתלוננת מסרה מספר גרסאות הן למשטרה והן לגורמים שטיפלו בה (רופא, עובדת סוציאלית) ולא סיפרה על האונס. רק בהמשך, כ-24 שעות לאחר האונס הנטען, מסרה הודעה במשטרה שבה התלוננה כי נאנסה ומסרה את שמו של העורר. גם בשלב זה, עדיין לא חשפה המתלוננת את מעשה הסדום שנעשה בה לטענתה ונושא זה הוזכר בהודעה נוספת שמסרה. הסנגורית הפנתה לפירכות וסתירות נוספות בגרסתה, לרבות העובדה שהמתלוננת לא הזכירה כי קיימה יחסי מין באותו הלילה גם עם מכרה. בנוסף הצביעה על כך שלמתלוננת עבר פלילי. בשל כל הנימוקים הללו גם יחד, סבורה הסנגורית כי התשתית הראייתית אינה איתנה דיה.

הראש השני הינו חומר חקירה שלא נמסר לידיה. לטענת הסנגורית, היא ביקשה ושבה וביקשה את תוצאות הבדיקות השונות שבוצעו. רק עתה נודע לה על תוצאות בדיקת ה- D.N.A . בדיעבד התוצאות הן שליליות, דהיינו: לא הוכח בראיה מדעית כי העורר קיים באותו לילה יחסי מין עם המתלוננת. תוצאות של בדיקות נוספות שנערכו לא הגיעו לידיה חרף בקשות חוזרות ונשנות.

הראש השלישי, עניינו האמור בתסקיר שרות המבחן. לטענת הסנגורית, מלכתחילה עניינו של העורר נבדק בזמן שבית המשפט הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים וכבר בכך היה טעם לפגם. מעבר לכך, לשיטת הסנגורית, נראה כי שרות המבחן נטר טינה לעורר בשל הביקורת שמתחה באת-כוחו על אי המצאת התסקיר במועד.

4.עיינתי בחומר הראיות בתיק לאחר שחומר הראיות הומצא לידי. עיינתי גם בתסקיר שרות המבחן ולאחר כל אלה נראה לי כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.

להלן אתייחס בקצרה לאותם ראשים המנויים בהודעת הערר.

באשר לתשתית הראייתית – המתלוננת מסרה גרסה ברורה, גם אם גרסה זו לא נמסרה בהזדמנות הראשונה. אין מחלוקת כי המתלוננת היתה שיכורה באותו לילה. שיחותיה הראשונות עם הרופא והעובדת הסוציאלית, ללא ספק הושפעו מעובדה זו. אין להתעלם גם מכך שהשיחות נערכו בין השעות ארבע בלילה לאחת-עשרה בבוקר כשכל חפצה של המתלוננת היה לישון. הגרסה המפלילה ניתנה בתוך 24 שעות לאחר האירוע ואין לראות בכך גרסה כבושה. מכל מקום, לעת הזו לא ניתן לראות בשיהוי משום גורם מכרסם במשקל דבריה. גרסתה של המתלוננת נתמכת בעדויות באשר למצבה הנפשי סמוך לאחר האירוע, בהן עדות המכר שסיפר כי הוא עזב את החדר לדקות ספורות וכשחזר המתלוננת בכתה וסירבה לספר לו למה היא בוכה. המתלוננת גם לא רצתה לפתוח לו את הדלת עד שהשתכנעה בזהותו. חברתה של המתלוננת וכך גם אימהּ העידו אף הן על מצבה הנפשי הקשה סמוך לאירוע. גם העובדה שהמתלוננת חשפה את מעשה הסדום רק בהודעה מאוחרת יותר איננה משמיטה את הקרקע תחת דבריה. המתלוננת הסבירה כי התלוננה על נושא זה רק לאחר שחשה כאבים. קודם לכן התביישה לחשוף את העובדה שבוצע בה מעשה סדום. לראיות התומכות בגרסת המתלוננת ניתן לצרף גם את גרסת העורר. העורר איננו מכחיש כי היה בחדר של המתלוננת. לטענתו, נגע בה כדי להעירה – הא ותו לא. הוא איננו מכיר אותה, לא יודע עליה כלום, לא דיבר איתה לפני כן ועל פני הדברים לא היתה לה כל סיבה לטפול עליו עלילת שווא. העורר טען גם כי לא התקשר מעולם למתלוננת, דא עקא - בדיקת מכשיר הפלאפון שלו מצביעה על כך כי ממכשיר זה יצאו עשרות שיחות אל המתלוננת ויש בכך תמיכה בגרסת המתלוננת אשר אמרה בין היתר כי "הוא התחיל איתה" והיא לא ענתה לו לטלפון. הסנגורית טענה כי העורר לא נתבקש להסביר את קיומן של שיחות הטלפון ומן הראוי היה שגרסתו בנושא זה תישמע. יחד עם זאת, בשלב הנוכחי מדובר בעובדות מוצקות, דהיינו: מחד גיסא התכחשותו המוחלטת של העורר לכל קשר עם המתלוננת ומאידך גיסא – שיחות הטלפון בסתירה לטענה זו. לפיכך, מסקנתה של כבוד השופטת קמא באשר לתשתית הראייתית – בדין יסודה.

5.באשר לתוצאות הבדיקות: התובע הסכים בדיון בפניי כי אכן חלה תקלה בענין זה ועל כך יש להצטער. יחד עם זאת, תקלה בנושא העברת תוצאות הבדיקות לסנגוריה אינה יכולה להוות משקל נגד למסוכנות, אם מסוכנות זו קיימת. באשר לתוצאת הבדיקה – תוצאה שלילית איננה מוציאה מכלל אפשרות כי אכן העורר קיים יחסי מין עם המתלוננת ולא נמצאו שרידי D.N.A בין משום שהשתמש באמצעי מניעה ובין מכל סיבה אחרת.

6.באשר לתסקיר שרות המבחן: התסקיר למעשה סותם את הגולל על אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר. מהתסקיר עולה כי העורר מנהל חיים לא יציבים תוך השתייכות לחברה בעייתית. בעברו עבירות רכוש, סמים ואלימות וקיים מצידו דפוס של המעטה והכחשה באשר לקוי התנהגותו הבעייתיים. שרות המבחן מעריך "כי קיימת רמת סיכון גבוהה המועצמת על-ידי חומרת האישומים ומאפייני אישיותו". נכונותו להיות בקשר טיפולי עם השרות מונעת מתוך רצונו להשתחרר מן המעצר ולא מתוך הבנתו כי הוא זקוק לעזרה. שרות המבחן בחן את חלופת המעצר שהוצעה על-ידי העורר והתרשם כי הערבים המוצעים הם אנשים נורמטיביים ורציניים המבינים את משמעות תפקידם. יחד עם זאת, "לנוכח הערכת הסיכון הגבוהה שקיימת בהתנהגותו של העורר ולמרות ההתרשמות החיובית מהחלופה אין בה כדי להוות מענה לרמת הסיכון המתוארת". הדברים האמורים בתסקיר הם ברורים וחד משמעיים. כיון שמדובר במסוכנות כללית שמקורה באישיותו של העורר אשר מתקשה "לעמוד מול גבולות חיצוניים ופנימיים שיוצבו בפניו", גם הרחקתו מאזור מגוריה של המתלוננת לא יהווה מענה, שהרי המסוכנות היא כלפי כולי-עלמא.

לאור הערכה זו, צדקה השופטת קמא כאשר סברה כי מקומו של העורר הוא מאחורי סורג ובריח. לא מצאתי ממש בטענתה של הסנגורית כאילו חוות דעתו של שרות המבחן הושפעה מכך שהיא (הסנגורית) באה בטרוניה על השיהוי במתן התסקיר. בדומה, אין ממש בטענה כאילו שרות המבחן קבע מה שקבע, משום שנתבקש לחוות את דעתו כאשר בית המשפט כבר החליט למעשה על מעצר עד תום ההליכים. חזקה על שרות המבחן כי עשה את מלאכתו נאמנה. אם יש צורך בראיה לכך הרי היא מצויה בהערכתו החיובית של השרות לענין החלופה שהוצעה. לשיטתי טוב היה לטענות מסוג זה שלא יועלו.

סוף דבר

7.תשתית ראייתית קיימת, המסוכנות אף היא קיימת וחלופת המעצר אין די בה. לפיכך הערר נדחה.