בש"פ 96/02 מורד בן סלאח בלעולם נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש כתב אישום ביחד עם שותף המייחס להם עבירה של שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. על-פי העובדות המתוארות בכתב האישום ביצע העורר ביום 15.12.01 שוד בצוותא חדא עם שותפו באישון לילה נגד פועל זר אזרח סין, בפתח דירתו, תוך שהם מזדהים כאנשי משטרה. לפי העובדות הנטענות בכתב האישום פעלו השותפים כלפי המתלונן בכוח ותוך שימוש בנשק קר, ונטלו ממנו את ארנקו שבו היו 500 ש"ח וכסף סיני. אין מחלוקת על קיומה של תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו של העורר.

2.בית המשפט המחוזי החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. בא-כוח העורר טוען כי בית המשפט המחוזי לא שקל את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. כן טען בא-כוח העורר כי אמנם צבר העורר לחובתו 14 הרשעות קודמות, אך רובן של עבירות אלה היו מסוג אחר והן בוצעו לפני שנים רבות. לכן מבקש בא-כוח העורר לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

3.לאחר עיון בחומר המצוי בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים לפניי, הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. מעשה השוד בנסיבות הנדונות מצביע על מסוכנות לשלום הציבור וזאת גם על רקע עברו המכביד של העורר.

אי לכך הערר נדחה.