בש"פ 9601/10 עלי אבו צולב נ. מדינת ישראל

1.

העורר מואשם יחד עם אחרים בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בנצרת. לטענת המשיבה, ביצע העורר, יחד עם האחרים, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות לבניין וביצוע גניבה, הסתייעות ברכב לביצוע פשע והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית משפט השלום נעתר לבקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. במסגרת ההחלטה בערר קבע בית המשפט המחוזי בנצרת כי יוגש תסקיר מעצר. משהוגש התסקיר הגיש העורר בקשה לעיון חוזר. בקשתו נדחתה, וכך אף ערר שהגיש. מכאן הערר שבפניי.

2.

לגבי אירוע הפריצה, אציין בתמצית כי מדובר בפריצה מתוכננת, בה היו מעורבים מספר אנשים, למחסן בנצרת עילית. הקושרים הגיעו במספר כלי רכב וגייסו לפעולה בעורמה משאית עם בעליה כנהג. מן המחסן שנפרץ נגנבה סחורה בשווי 125,000 ש"ח.

3.

בהליך זה לא מתעוררת כל שאלה באשר לראיות לכאורה ועילת מעצר. השאלה היא, האם יש מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר. העורר טוען, בין השאר, כי אין להפלותו לרעה ביחס לנאשם אחר (נאשם 7 בכתב האישום). לטענתו, כפי שהוחלט על שחרורו של האחר לחלופה, יש להורות אף על שחרורו שלו. מכאן, שעלינו לבחון האם אומנם עניינו של העורר דומה לזה של האחר או שמא קיימים הבדלים המצדיקים גישה שונה, כפי שסבר בית המשפט המחוזי.

4.

סבורני, שאכן קיים צידוק לאבחנה בין העורר לבין האחר, אף שמבחינת כתב האישום והעבירות שבו אין הבדל בעל משמעות בין השניים. קריאה של שני התסקירים מלמדת, כי גישתו של שירות המבחן כלפי העורר זהירה יותר מן הגישה לגבי האחר. כך, מהשוואה של התסקירים עולה כי העבר הפלילי של העורר חמור יותר מזה של האחר. העורר ריצה מאסר בן שלוש שנים החל משנת 2004, בעוד שעל האחר הוטל צו של"צ בשנת 2006. ההבדל האמור אף מודגש לאור גילו הצעיר של העורר – 28 שנים, בעוד שהאחר הינו בן 42 שנים.

5.

הסנגור טען עוד, כי בעוד שבתסקיר צויין שאין אפשרות טכנית לשים את העורר תחת איזוק אלקטרוני, הרי בפועל אפשרות זו קיימת כיום. סבורני, שאף אם כך הוא, אין בכך כדי למַתן במידה מספקת את הסיכון הנשקף מן העורר, סיכון העולה מעובדות המקרה ומעברו הפלילי.

6.

אי לכך, הערר נדחה.