בש"פ 9607/06 פלוני נ. מדינת ישראל

כתב האישום בתיק זה מייחס לעורר עבירות של אינוס ומעשי סדום. המתלוננת היא ילידת 1990 והיא אחותו החורגת של העורר. בתקופה הרלוונטית התגוררו השניים בסמוך זה לזה בכפר עראבה. על פי הנטען, ביצע העורר במתלוננת מעשי אינוס ומעשי סדום מאז מלאו לה 11 שנה ובמספר רב של הזדמנויות לאחר מכן. בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המדינה גם למעצר עד תום ההליכים. בית משפט קמא, כבוד השופט ר' שפירא מבית המשפט המחוזי בחיפה הורה על מתן תסקיר מעצר ולאחר קבלתו, בהחלטה מנומקת קיבל את עתירת המדינה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. על כך הערר בפניי.

שני ראשים להודעת הערר. האחד – מוצקותן של הראיות בתיק זה. השני – הצורך במעצרו של העורר כאשר מדובר במי שאין לו עבר פלילי, ניהל חיים נורמטיביים וזו לו הפעם הראשונה שהוא מוצא עצמו מאחורי סורג ובריח. העורר לדבריו, מוכן לכל חלופת מעצר ובקשתו היא כי בית משפט זה יורה על שחרורו בתנאים ככל שיקבע.

שמעתי את טיעוני הצדדים ואינני סבורה כי יש מקום לקבלת הערר.

שלושה נדבכים להחלטתי: התשתית הראייתית, עילת המעצר והצפי לסיום שמיעת התיק.

התמהיל של כל השלושה גם יחד, מביא אותי לכלל מסקנה כי אין זהו המקרה שבו יש להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.

באשר לתשתית הראייתית – התיק ייפול או יקום על בסיס עדותה של המתלוננת והמהימנות שתיקבע לגביה. אין צורך לומר כי בשלב זה, אין בית המשפט נכנס להערכת מהימנות שעל כן נקודת המוצא היא כי דבריה של המתלוננת יסודם באמת. קיימות בתיק ראיות תומכות. אין צורך בתיק זה בראיית סיוע שהרי המתלוננת בשל גילה תעיד ככל הנראה בבית המשפט, שלא לדבר על כך שבשלב המעצר עד תום ההליכים גם במקרים שבהם נדרשת ראיית סיוע מכֹח חוק, אין בית המשפט אמור לבדוק את קיומה על פי ההשקפה הרווחת בבית משפט זה. מכל מקום ובבחינת למעלה מן הנדרש, קיימות עדויותיהן של אחיות המתלוננת ושל אימהּ באשר למצבה הנפשי הקשה. גם הדרך בה נחשפה הפרשה יש לה משמעות לענין הערכת המהימנות.

באשר לעילת המעצר - העבירות עצמן מקימות אותה שהרי מדובר בעבירות מין קשות בתוך המשפחה. מעבר לכך ומה שחשוב יותר – תסקיר המעצר שהוגש הוא קשה, קטגורי ואינו משתמע לשני פנים. שרות המבחן שולל שחרור בחלופת מעצר שמשום שעל פי הערכתו "מדובר בבחור בעל פוטנציאל ופגיעה בקורבנות נוספים". השרות אמר בצורה נחרצת "אין אנו ממליצים על שחרורו". כאשר למסוכנות הנלמדת מן העבירות מצטרפת גם הערכה שלילית מסוג זה, הצורך במעצרו של הנאשם איננו טעון הבהרה.

לכל האמור לעיל, מצטרפת העובדה שהתיק קבוע למספר דיונים בתאריכים קרובים. הדעת נותנת וכך יש לקוות כי הדיון יתחיל ויסתיים באותם תאריכים ותקופת המעצר לא תתמשך.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דוחה את הערר.