בש"פ 9610/05 חאמזה אלעוברה נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, יוחסו לעוררים עבירות של הצתה, הובלת נשק שלא כדין, ירי באזור מגורים ואיומים. נטען, כי על רקע סכסוך בין משפחות בשכונת ג'ואריש ברמלה, הגיעו העוררים למתחם בו גרים יריביהם, כשהם נושאים עמם אקדחים. הם שפכו חומר בעירה על משאית השייכת למתלונן והציתוה, וכאשר התברר להם כי אנשים מבקשים ללכוד אותם, הם נמלטו ברכב עמו הגיעו לזירה, ובשלב מסוים אף עצרו, ירדו ממנו וירו מהאקדחים שהיו בידיהם לעבר המתלונן ובני משפחתו.

עם הגשתו של כתב האישום, עתרה המשיבה למעצר העוררים עד תום ההליכים, ומשבית המשפט המחוזי נעתר לה, הוגש הערר שבפני.

בידי המשיבה ראיות לכאורה לנטען על ידה בכתב האישום. אלו נסמכות על עדותו של המתלונן ואנשים אחרים, המכירים את העוררים וזיהו אותם כמי שהיו מעורבים בהצתה ובירי. אכן, מדובר בעדויות של בני משפחה, אולם עובדה זו אינה הופכת את העדויות לבלתי אמינות, ומכל מקום, זו אינה השעה להכריע בשאלות של מהימנות, הואיל ומלאכה זו מסורה לערכאה שתידון באישומים לגופם.

העובדות שתוארו עד כה מקימות, מטבע הדברים, עילת מעצר, מחמת הסכנה הנשקפת מהן לציבור בכלל ולמתלונן ובני משפחתו בפרט.

השאלה הנותרת היא אפוא, אם בנסיבות אלו נכון היה לעצור את העוררים מבלי לבחון חלופת מעצר, כפי שנהג בית המשפט המחוזי. השופט המלומד של בית משפט קמא סבר, כי מסוכנות של העוררים "בולטת", והוסיף ש"מסוכנות שכזו אין להפיג בחלופת מעצר שהיא. מסוכנות שכזו ניתן להפיג רק בדרך של מעצר עד תום ההליכים" (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון).

בעיקרו של דבר, ולנוכח חומרתם של המעשים, שלכאורה, נתנו להם העוררים את ידם, אני נוטה לאמץ את השקפתו של השופט המלומד. עם זאת, מדובר בעוררים צעירים אשר לא התנסו עד כה בשהייה ממושכת בתנאי כליאה, ולפחות עברו של אחד מהם נקי לחלוטין, והאחר, כמעט-נקי. בנסיבות אלו, ובטרם יוכרע גורלם של העוררים, סבורני כי נכון היה להסתייע בתסקירים של שירות המבחן, כדי לוודא כי המעצר הוא אכן תרופתם היחידה ואין זולתה. משהדבר לא נעשה, אני מורה, על דעתו של בא-כוח המשיבה, על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, בפניו יניח שירות המבחן, במועד מוקדם ככל שניתן, תסקירי-מעצר ביחס לשני העוררים. בעקבות כך מתבקש בית המשפט לשוב ולבחון את שאלת המעצר, ולמניעת כל ספק אני טורח להבהיר, כי אין בהחלטתי זו קביעת עמדה כלשהי כיצד יש לנהוג בסופו של יום בעוררים, והדברים נכונים גם לגבי המשיבה, אשר תהיה רשאית לשוב ולטעון כי מעצרם של העוררים מתחייב מנסיבות האירועים בגינם הועמדו לדין.