בש"פ 9611/01 מוחמד חאלד חסן נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית משפט השלום בהחזקת 51.28 גרם קנבוס וכן 51.47 גרם חשיש. בית משפט השלום הורה לעצרו עד תום בירור המשפט ובית המשפט המחוזי דחה את עררו. ערכאות קמא ייחסו משקל רב לעובדה שלחובת העורר יש הרשעה קודמת בהחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, שבגינה נגזרו עליו חודשיים מאסר על-תנאי. יצוין כי העורר איננו חולק על החזקת הסם, אך טוען שהחזיק בו לצריכתו. ערכאות קמא סברו כי כמויות הסם הן ניכרות והעורר נתפס על החזקה הקבועה בחוק, כי החזקת הסם הייתה שלא לצריכה עצמית.

העורר הוא כבן 40, רווק, המתגורר בדירה אחת עם אחותו שהיא נכה. לעורר יש חנות מכולת הסמוכה לדירת מגוריו שאותה הוא מנהל לבדו ומפרנס גם את אחותו. יש לחובתו הרשעות קודמות אך עד היום מעולם לא ריצה עונש מאסר ממשי. בנסיבות אלו, ולנוכח סוגי וכמויות הסם שנתפסו ברשותו, נראה לי כי היה זה מרחיק לכת לחומרה להורות על מעצרו עד תום ההליכים. גם בא-כוח המשיבה, בהגינותו הרבה, לא היה מוכן להגן על המסקנה של ערכאות קמא כי יש בעורר מידה של מסוכנות המחייבת לכלוא אותו מאחורי סורג ובריח עוד בטרם התברר משפטו. כשלעצמי גם אינני סבור כי במקרה הנדון קיים הכרח בהטלת תנאים מגבילים בנוסף לערובה.

הערר מתקבל במובן זה שהעורר ישוחרר ממעצרו בהפקדת ערבון במזומנים בסך 4000 ש"ח וכן ערבויות עצמית וצד ג' בסך 10,000 ש"ח. עד להמצאת הערבויות הוא יישאר במעצר. הליך השחרור בערובה יתבצע בבית משפט השלום בנצרת.