בש"פ 9619/10 סרגיי קורוליוב נ. מדינת ישראל

1.

העורר הועמד לדין בבית משפט השלום בפתח-תקווה. בית המשפט נעתר לבקשת המשיבה והורה על מעצרו עד תום ההליכים. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז נדחה. מכאן הערר שבפניי.

2.

בכתב האישום שהוגש על העורר מיוחסות לו עבירות של תיווך בסם מסוכן, הספקת סם מסוכן, החזקה ושימוש לצריכה עצמית והחזקת כלים לצריכה עצמית. העורר היה מעורב בצורות שונות בארבע עסקאות עם סוכן משטרתי. בבתי המשפט דלמטה לא היתה מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. השאלה היחידה שעלתה על הפרק היתה האם ראוי לאפשר לעורר בחינה של אפשרות כניסה להליך גמילה.

3.

לבית משפט השלום הוגש תסקיר מעצר. מן התסקיר עולה כי העורר לא הביע נכונות ממשית להשתלב בהליך גמילה. התרשמותו של שירות המבחן היתה כי העורר אכן זקוק לטיפול, אך אין הוא מבין את עומק בעיית ההתמכרות ממנה הוא סובל. בסיכומו של התסקיר נאמר, כי אין בידי השירות להמליץ לשחרור לחלופה. עם זאת, ציין שירות המבחן כי אם העורר יביע נכונות להשתלב בהליך גמילה במסגרת קהילה סגורה, ניתן יהיה לסייע לו למצוא קהילה מתאימה. בית משפט השלום ובעקבותיו בית המשפט המחוזי לא ראו מקום להפנות את העורר לבחינת האפשרות הנזכרת. דעתי כדעתם.

4.

כידוע, הכלל הנוהג במקרים דוגמת המקרה דנא הוא שאין להפנות את הנאשם להליך גמילה אלא בנסיבות מיוחדות. למשל, כאשר מתברר כי הנאשם החל בתהליך הנוגע לגמילה טרם מעצרו. בעניינו אין כל טענה כי העורר החל לבחון אפשרות של כניסה להליך גמילה טרם שנעצר. לא זו אף זו, עולה, כאמור, כי העורר אינו מודע במידה מספקת למצבו ההתמכרותי. במצב דברים זה לא קיימת עילה להתחיל במהלך של בחינת אפשרות כניסה להליך גמילה.

5.

הערר נדחה.