בש"פ 962/00 ספיר בוריס נ. מדינת ישראל

העורר, בן 44, בעל עבר נקי, נעצר על-ידי המשטרה בשל נהיגה לא יציבה בדרך. ברשותו נתפס סם מסוג קוקאין, במשקל של 86.194 גרם. העורר אף הציע כסף שהיה ברשותו לשוטר, בניסיון למנוע את מעצרו, ובחיפוש שנערך בביתו של העורר נתפסו גם משקל אלקטרוני, מאזנים ומשקולות, כלים המשמשים להכנת סם.

העורר הועמד לדין בבית-משפט השלום בנתניה, בגין עבירות של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית ושלא לצריכה עצמית, אחזקת כלים, נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת סמים משכרים, נהיגה בקלות ראש, וכן מתן שוחד.

בית-משפט השלום, לאחר שמצא כי עבירות אלה מקימות עילת מעצר, סבר כי מן הראוי לקבוע לעורר חלופת מעצר, בגדרה יקבל טיפול גמילה מסמים.

ערר המדינה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו התקבל, ומכאן הערר שבפניי.

בתסקיר מעצר שביקשתי לצורך הדיון בערר, המליץ שירות-המבחן לאפשר לעורר לעבור טיפול גמילה כחלופת מעצר, ואף נמצא לכך מוסד מתאים - קהילה טיפולית "משמר לחיים". מנהל המוסד אף קיבל על עצמו להחזיק את העורר במוסדו במעצר-בית.

המדינה, על-אף תסקיר זה, עומדת בדעתה כי יש להשאיר את העורר במעצר עד תום ההליכים, וזאת לנוכח כמות הסם שנתפסה בחזקתו. עמדה זו אינה נראית לי. כמות הסם היא אשר מקימה את עילת המעצר, ועדיין מצווים אנו, על-פי החוק, לבחון האם ניתן להשיג את מטרות המעצר באמצעים שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה.

במקרה שלפנינו, גמילה - אם תעלה יפה - אף משרתת את טובת הציבור. שכן, השורש לעבירות המיוחסות לעורר נעוץ בהתמכרותו לסמים. אם אוסיף לכך את העובדה שהמדובר באדם מבוגר, ללא עבר פלילי, הרי ברור שיש לקבוע לו חלופת מעצר.

אני מקבלת איפוא את הערר, מבטלת את החלטתו של בית-המשפט המחוזי, ומורה על שחרורו של העורר בתנאים הבאים: הישארות ב"מעצר-בית" בקהילה הטיפולית "משמר לחיים", בפיקוחו של מנהל המוסד, מר בנימין עמר; הפקדה במזומן או בערבות בנקאית סך של 10,000 ש"ח; והמצאת ערבות צד ג' בסך 50,000 ש"ח.

ניתן בזאת צו לעיכוב יציאת העורר מהארץ. על העורר, אם ברשותו דרכון, להפקידו במשטרה.

והיה והעורר לא יעמוד בתנאים אלה, הוא יישאר במעצר עד להפקדת הערבויות המפורטות לעיל או עד תום ההליכים, הכל על-פי המוקדם.