בש"פ 9631/02 נור אבו סביח נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית המשפט המחוזי בירושלים בשני אישומים של שוד וביריות באזור מגורים. עניינו של האישום האחד הוא במעשה זה, שהעורר ואחרים נכנסו לחנות תכשיטים בירושלים כשהם מחזיקים בשני אקדחים, כיוונו את האקדחים אל עבר בעלת החנות, ושדדו תכשיטים רבים וכספים. האישום השני נסב על יציאתם של הנאשמים מחנות התכשיטים שעה שנערך מרדף אחריהם. תוך כדי מרדף זה ירה אחד מהנאשמים (לא העורר) אל עבר אנשים שהיו בסביבה ולאחר מכן שדדו הנאשמים רכב לסייע להם בבריחתם.

עם הגשת כתב האישום הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ועל החלטה זו הערר שלפניי.

אין בו בערר כל מאום. אין חולקים, למעשה, על קיומן של ראיות לכאורה למעשים המתוארים בכתב האישום – גם אם נסכים לטענת בא-כוח העורר כי לא נתברר לחלוטין שהעורר הוא עצמו החזיק באחד מהאקדחים – ועילת המעצר נלמדת מאליה. בנסיבות אלו לא תסכון חלופת מעצר, בעיקר אם ניתן דעתנו לעברו הפלילי של העורר; ועבר מכביד הוא.

שאלה אחת טרדה את מנוחתי, והיא זו: העורר חולה במחלת הסרטן ומטעם זה מאושפז הוא במרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר. אלא שלטענת בא-כוח העורר אין הוא מקבל את הטיפולים שהוא נדרש להם, ושירות בתי הסוהר אף אינו מקפיד להוביל אותו לבית חולים כל אימת שהוא נדרש לכך. מסתבר כי למצער פעם אחת אכן לא נלקח העורר לטיפול כימותרפי שאמור היה לקבל בבית חולים.

אין צריך להאריך דברים על כך שהעורר זכאי לטיפול רפואי מלא, וגם אם חלה פעם אחת תקלה בהבאתו לבית חולים, אין בחריג זה כדי להוכיח על הכלל. ואולם, זכותו של העורר עומדת לו להוכיח לבית משפט כי שהותו במעצר מונעת קבלתו של טיפול חיוני שהוא נדרש לו, ובמקרה זה יעיין בית משפט עיון חוזר בהחלטת המעצר.

בכפוף לאמור לעיל אני מחליט לדחות את הערר. הערר נדחה.

היום, ט"ו בכסלו תשס"ג (20.11.2002).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

02096310_G02.doc

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il

לבתי המשפט אתר באינטרנט : www.court.gov.il