בש"פ 9645/10 יחיא טורק נ. מדינת ישראל

1.

השאלה שהתעוררה בגדרו של הערר שבפניי הינה האם העורר נמצא כיום במאסר כדין. השאלה עלתה לאחר שבית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה בקשה של העורר לשחרורו.

2.

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כתב אישום בו נטען כי העורר ביצע עבירה של רצח, ניסיון לרצח והיזק בחומר נפץ. בסופו של ההליך הורשע העורר בעבירות נשק שונות וזוכה מן העבירות שבכתב האישום. בית המשפט גזר על העורר עונש מאסר של 12 שנים לריצוי בפועל וכן 3 שנות מאסר על-תנאי. הן העורר והן המדינה הגישו ערעורים לבית משפט זה. העורר טען כי יש לזכותו מן העבירות בהן הורשע. בין היתר הוא טען כי בית המשפט המחוזי לא רשאי היה להרשיעו בעבירות בהן לא הואשם כלל, וזאת בלא שהזהירו תחילה. המדינה טענה, מצידה היא, כי היה מקום להרשיע את העורר בעבירת רצח. פסק דינו של בית משפט זה בשני הערעורים ניתן ביום 20.7.09 (ע"פ 1292/06 וע"פ 1309/06). בסיומו של פסק הדין נקבע, כי ערעורה של המדינה מתקבל ואילו ערעורו של העורר יימחק. קבלתו של ערעור המדינה הייתה במובן זה שהעניין הוחזר לבית המשפט המחוזי לשם בחינה של סוגיות מסוימות, תוך שנקבע כי על בית המשפט להשלים את הכרעת דינו. בית משפט זה הוסיף וקבע, כי בית המשפט המחוזי "יהיה רשאי לחזור ולהיזקק להרשעה בעבירות הנשק, בשים לב להכרעה שתינתן בעבירת הרצח".

3.

על יסוד דבריו של בית משפט זה בשני הערעורים טען סניגורו של העורר, כי הכרעת הדין בעניינו של העורר בוטלה ולפיכך אין כל יסוד להחזיקו היום במאסר או במעצר. מנגד טענה המשיבה, כי ההרשעה בעבירות הנשק וגזר הדין שניתן בעקבותיה עומדים על כנם. אם כך הוא, הרי שהעורר מוחזק במאסר כדין.

4.

דעתי היא כי יש לקבל את עמדתה של המשיבה. מקריאת ההוראות האופרטיביות שבפסק דינו של בית משפט זה עולה בבירור, כי ערעורו של העורר נמחק. לצד זאת ברור כי בפסק הדין הוחלט לקבל, במובן מסוים, את ערעורה של המדינה. מחיקת ערעורו של העורר וקבלת ערעורה של המדינה אינם יכולים להביא לכך שמצבו של העורר יהא טוב יותר ביחס למצב שנוצר עם מתן הכרעת הדין וגזר הדין על ידי בית המשפט המחוזי. אין זה מתקבל על הדעת שכאשר מתקבל ערעורה של המדינה, ערעור שמכוון כל כולו להעמיד את הצד האחר במצב קשה בהרבה, היינו הרשעה בעבירת רצח, התוצאה תהא למעשה שמצבו ישתפר. כמובן שמחיקת ערעורו של העורר לא שללה את זכותו לערער על הכרעת הדין המשלימה, בין אם הוא יורשע בעבירת רצח, כדרישת המדינה, ובין אם תיוותר על כנה ההרשעה בעבירות הנשק בלבד.

5.

יוער, כי לא ראיתי מקום לבחון מיוזמתי את טיבו של ההליך שהוגש בפני בית המשפט המחוזי ובבית משפט זה והאם מדובר בהליך הנכון.

הערר נדחה.