בש"פ 9650/03 עיסא עמרו נ. מדינת ישראל

העוררים מואשמים בעבירת סחר בסמים מסוכנים, בגדרה מכרו ומסרו לשוטר סמוי כעשרה קילוגרם סם מסוכן מסוג מריחואנה וכן סוליית חשיש. לעורר 1 מיוחסת גם עבירת כניסה לישראל שלא כחוק, ואילו לעורר 2 מיוחסת גם עבירה של החזקת סמים מסוג מריחואנה ומסוג חשיש לצריכתו העצמית. לנוכח האשמתם בעבירת סחר בסם מסוכן עתרה המאשימה למעצרם של שני העוררים עד לתום בירור משפטם. בית- המשפט המחוזי נעתר לבקשה.

בעררו על החלטה זו טען סניגורם של העוררים כי בית-המשפט המחוזי שגה בקביעתו, שלהאשמתם של העוררים בעבירת הסחר בסם מסוכן מצויה תשתית ראייתית לכאורית. עיקר טענתו היה, כי הדיווח שמסר השוטר הסמוי על קורות ביצועה של העסקה איננו מתיישב עם דיווחם של השוטרים שתיצפתו את זירת העבירה. נטלתי את חומר הראיות ועיינתי בראיות שאליהן הפנה הסניגור בטיעוניו, ומסקנתי היא כי בדין קבעה השופטת המלומדת כי להאשמת העוררים בעבירת סחר בסם מסוכן מצויות ראיות מספיקות.

הסניגור טען, כי אין לסמוך על דו"ח הפעולה שערך השוטר הסמוי, באשר זה - אף שהוא נושא עליו את מועד ביצוע הפעולה - נערך שבעה ימים לאחר מועד זה. בטענה זו אין ממש. מסתבר כי בדו"ח שערך השוטר ביום הפעולה נכללו פרטים חסויים. בעקבות הערתו של הפרקליט המלווה ערך השוטר את הדו"ח מחדש תוך השמטתם של הפרטים החסויים, שלגביהם מתכוונת התביעה להציג תעודת חיסיון. על הדו"ח החדש רשם השוטר את מועד הפעולה, אך בעקבות הערת הפרקליט ערך זכרון-דברים בו תיעד את מהלכיו. לא מצאתי שמץ טעם בטענת הסניגור, כי בהכנת הדו"ח המתוקן על-פי הערתו של הפרקליט יש משום שיבוש המוביל לפסילת הדו"ח.

בדין קבעה השופטת המלומדת כי לנוכח חומרת עבירתם של העוררים, שלחובת שניהם הרשעות קודמות ואיש מהם לא סתר את חזקת החוק בדבר מסוכנותו, אין מנוס מלהורות על מעצרם.

הערר נדחה. אין בכך כדי למנוע מן העוררים לבקש מבית-המשפט המחוזי לשוב ולעיין בצדקת מעצרם לאור ראיה חדשה שלטענת סניגורם הגיעה לידו רק לאחר מתן החלטתו של בית-המשפט המחוזי.