בש"פ 9664/06 אסתר גרוסי נ. מדינת ישראל

לפני בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע אשר דחה את ערעורם של המבקשים על גובה הקנס שהוטל עליהם בגזר דינו של בית משפט השלום בגין עבירה של בנייה ללא היתר. פסק הדין ניתן ביום 22.5.06 . הבקשה שלפני הוגשה ביום 23.11.06 . לטענת המבקשים, הם לא היו מודעים לאפשרות להגיש בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית משפט קמא. עוד נטען על ידם, כי בשל פגרת בית המשפט ופגרת הסוכות, אין מדובר באיחור כה ניכר. כמו כן, לטענתם, הקנס שהוטל עליהם ניתן בהעדר סמכות ולפיכך סיכויי ההליך טובים. עוד נטען כי הותרת הקנס בעינו תגרום להם נזק בלתי הפיך ועיוות דין. המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.

האיחור בהגשת הבקשה הינו איחור ניכר של 4.5 חודשים. יוער, כי צודק ב"כ המשיבה בטענתו שבניגוד לנטען על ידי ב"כ המבקשים, בהליך פלילי אין הוראה מיוחדת לעניין התחשבות בתקופת הפגרה בספירת מנין הימים (ראו סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), וכי מכל מקום המועד להגשת הבקשה למתן רשות לערער חלף עובר לתחילת הפגרה. בשים לב לאורך האיחור, איני מוצאת כי טעמיו מצדיקים מתן ארכה אף בהתחשב בגישה המקלה הנוהגת בבקשות מסוג זה בהליך הפלילי. המבקשים היו מיוצגים בבית משפט קמא ולפיכך לא ברור מדוע לא התייעצו עם בא כוחם הקודם בכל הנוגע לאפשרויות הפתוחות בפניהם להשיג על פסק דינו של בית משפט קמא או מדוע השתהו שהות כה ארוכה עד שפנו לבא כוחם הנוכחי. אף סיכויי ההליך אינם מצדיקים היעתרות לבקשה. עסקינן בבקשת רשות לערער אשר עניינה חומרת העונש בלבד, ובעניינים אלה בית משפט זה אינו נוהג להיעתר אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה, אשר על פני הדברים אינן מתקיימות במקרה דנן. אכן, לטענת ב"כ המבקשים, ההחלטה להטיל את הקנס נתנה בחוסר סמכות, אולם בעניין זה מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבה כי בית המשפט קמא היה מוסמך להטיל על המבקשים קנס בגובה שנקבע מכוח סמכותו להטיל קנס נוסף לכל יום בו נמשכה העבירה לפי סעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) (השוו: רע"פ 11782/04 יוסף זמיר נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(1) 2233) .

התוצאה היא, שהבקשה נדחית.