בש"פ 9665/11 מהארן סלאח נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט סולברג) מיום 22.11.11 ומיום 6.12.11 בתיק מ"ת 30968-11-11, בו הוחלט על מעצר בית חלקי של העוררים בירושלים. הפרשה עניינה סכסוך בין משפחות ועבירות נשק (ועוד) בגדרו.

רקע

ב.

נגד העורר 1 ( מהראן סאלח, יליד 1982) והעורר 2 (ראאד סאלח, יליד 1975), בני דודים ותושבי אבו גוש, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של נשיאת נשק, ירי בשטח בנוי, איומים ופציעה בנסיבות מחמירות. לפי המתואר בכתב האישום, בין העורר 2 למג'די סאלח, בן דודו, פרץ סכסוך בעקבות שיחות טלפון ליליות שהיו בין השניים. למחרת היום - 2.11.11 - פגש העורר 2 בגאזי סאלח, אחיו של מג'די, והתפתח ביניהם ויכוח בנוגע לסכסוך עם מג'די. לאחר מכן שוחח אביו של העורר 2 עם גאזי ליד ביתו של האחרון, ובזמן ששוחחו הגיעו למקום העורר 2, וכן אחיו של גאזי ואביו. בין גאזי ואחיו לבין העורר 2 החלה קטטה; גאזי, אחיו ובני דודו תקפו את העורר 2. בשלב זה הגיע העורר 1 לזירה, והחל לירות מספר פעמים באויר באקדח אותו נשא. העורר 2 לקח את האקדח מידיו וכיון אותו לעבר גאזי ובני משפחתו. בנוסף, העורר 2 אחז במהלך הקטטה חפץ מברזל, והכה באמצעותו ובאגרופים את אביו של מג'די.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשת למעצר העוררים עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 22.11.11 קבע בית המשפט המחוזי, כי קיימות ראיות המוכיחות לכאורה את אשמת העוררים. עם זאת נקבע, כי נוכח חולשה מסוימת בחומר הראיות ומסוכנותם שאינה גבוהה במיוחד, ובהינתן שחרורם של מעורבים נוספים בפרשה, יש לבחון חלופות מעצר. על כן, הוחלט על הגשת תסקירים בעניינם, ואלה הוגשו ביום 5.12.11. בעניינו של העורר 1 צוין, כי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי ועברו נקי, וכי לא ניכרים אצלו דפוסי התנהגות עבריניים. אשר לחלופת המעצר נאמר, כי ניתן לשחררו לחלופת מעצר בביתו של פלוני בירושלים, חלופה שהציע דודו של העורר 1, תוך שיתאפשר לו לעבוד במסעדה באבו גוש בה עבד עובר למעצר, בפיקוח בני משפחתו; נדחתה האפשרות שישהה במעצר בית בבית המשפחה. בעניינו של העורר 2 צוין, כי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי ועברו נקי, אולם ניכרים דפוסי התנהגות אימפולסיביים וסף תסכול נמוך. גם בעניינו של עורר זה, בשל הקרבה בין בית משפחתו לבית המשפחה המתלוננת, נמנע שירות המבחן מהמלצה על מעצר בית בבית המשפחה, אלא על שחרורו לחלופת מעצר בביתו של אותו פלוני בירושלים, יחד עם המשך עבודתו במסעדה באבו גוש שם יפקחו עליו בני משפחתו. יוער, כי בשני התסקירים צוינה סולחה שנערכה בין הצדדים.

ד.

ביום 6.12.11 קבע בית המשפט המחוזי, כי העוררים ישהו במעצר בית אצל אברהם אלוני. עם זאת, בקשתם לעבודה בתקופה זו במסעדת אבו גוש נדחתה בשלב זה , וזאת נוכח הקרבה לזירת האירוע האלים, וכיון שהאקדח טרם אותר; על כן נקבע, כי טרם תיבחן חזרתם של העוררים לעבודה יש לבדוק כיצד עומדים הם בתנאי מעצר הבית.

הערר

ה.

בית המשפט מתבקש לאפשר לעוררים לחזור לעבודתם במסעדה באבו גוש. נטען, כי בעוד שהוגש נגד העוררים כתב אישום והוחלט על שחרורם בתנאים מגבילים, המשיבה החליטה לא להגיש כתב אישום נגד גאזי, שחלקו בפרשה חמור משלהם. מכאן נטען, כי העוררים הופלו לרעה בהחלטה לשחררם בתנאים מגבילים, בעוד גאזי חופשי לעשות כרצונו. אשר לראיות נטען, כי אמנם יש הודעות רבות התומכות בכתב האישום, אך אלה נובעות ממספרם הרב של המעורבים הנגדיים בקטטה, כולם בעלי אינטרס להפליל את העוררים. עוד נטען, כי ישנן ראיות המצביעות על כך שמי שירה באויר בשעת האירוע היה אשרף סאלח ולא העורר 1, והדבר נתמך בעדויות שונות; על כן נטען, כי מתמיהה העובדה שהמשטרה לא עימתה בין הצדדים השונים המחזיקים בגרסאות סותרות. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לסולחה שנערכה בין הקבוצות היריבות. לבסוף נטען, כי בזמן שחלף מאז הורה בית המשפט המחוזי על שחרור העוררים לחלופת מעצר, לא ניסו ליצור קשר עם גורמים המעורבים בפרשה ולא יצרו סיכון כלשהו. נטען איפוא, כי יש לאפשר לעוררים לשוב לעבודתם.

ו.

עו"ד בן-נתן טען לעוררים, כי על פי ההחלטה בידם לצאת בתוך ירושלים כחפצם, ואילו רצו לפגוע במי מן הצד שכנגד לסכסוך יכלו לעשות כן, אך אין הם מפרים כל תנאי. עיסוקם, כך נאמר, הוא במסעדה הסובלת קשיים רבים מהיעדרם, והדבר פוגע בפרנסת המשפחה והעובדים; מדובר במסעדה מבוצרת ובה מצלמות אבטחה ושערים חשמליים. נטען גם בקשר לחולשה בראיות, וכן נזכר כי הסולחה נחתמה בהנהגת ראש המועצה המקומית. והעוררים נכונים להגיע למסעדה ממקום מעצר הבית ולהישאר במסעדה בלא כל יציאה ממנה ולשוב; מתבקש למצער תסקיר משלים. עוד נאמר, כי גאזי שוחרר ללא כתב אישום וללא הגבלה הגם שיש ראיות נגדו.

ז.

באת כוח המדינה ציינה כי טרם חלפו חודשיים מן האירוע, ואמנם נערכה סולחה אך לא ברור אם מדובר בסכסוך נמשך, שכן הנשק לא נתפס; לשיטת המדינה אין מקום להשיב את העוררים לעבודתם בשלב זה, כל עוד לא נתפס הנשק. צוין גם כי חלק מן החשודים ממשפחת העוררים שוחררו בהיעדר מקום בבית המעצר, כדי שלא תיטען אפליה, ומכל מקום יש כוונה לכתבי אישום נוספים.

הכרעה

ח.

על פני הדברים אין דופי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.12.11, כי יש "לבחון תחילה לפרק זמן של ממש אם השקט עודנו נשמר גם כשהמשיבים (העוררים עתה-א"ר) אינם נתונים במעצר". ישנה חשיבות לזמן כרופא נודע לפצעים ולמדוים. מחד גיסא מדובר בעבירות שאין להקל בהן ראש. מנגד ישנן המלצות התסקיר ויש לייחס משקל גם לסולחה (ראו בש"פ 590 מדינת ישראל נ' מריסאת (לא פורסם), פסקה ט', ר' שפירא "הגיעה העת לסולחה", הפרקליט מח(2) (תשס"ו)) וכן לצרכים הכלכליים והמשפחתיים של העוררים, כעולה ממסמכים שהוגשו לנו, שחלקם לא היו בפני בית המשפט קמא.

ט.

במכלול הנסיבות נראה לי כי עד יום 15.2.12, כתום למעלה משלושה חודשים מן האירועים והסולחה, יוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר משלים ובו התיחסות לנסיבות הקיימות בשטח (שירות המבחן יוכל לבוא בדברים גם עם כל גורם מוסדי שימצא לנכון לצורך זה). בית המשפט יחליט בעקבות זאת, וכמובן אם יחליט להתיר יציאה לעבודה יהא זה תוך הגבלת שהות לשטח המסעדה בלבד, הגבלות נסיעה ישירה ממקום מעצר הבית וכדומה, ואיני נוטע כמובן כל מסמרות לגבי ההחלטה עצמה או תנאיה.

י.

הערר מתקבל חלקית לפי האמור.