בש"פ 9673/04 סלימאן אבו אלקיעאן נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ו' מרוז) בב"ש 20022/04 מיום 21.10.04 בה נקבע, שפסילת רשיון הנהיגה של העורר, כפי שנקבע בהחלטה קודמת שניתנה על-ידי בית המשפט (ביום 8.3.04) עומדת בתוקפה, גם בחלוף ששה חודשים ממועד ההחלטה, עד לתום ההליכים במשפטו.

בעקבות מעורבותו של העורר בתאונת דרכים בה נהרגו שני אנשים, הורה בית המשפט המחוזי (השופטת ורדה מרוז), ביום 8.3.04, "על פסילת רשיונו של המשיב [העורר בערר שלפני] עד לתום ההליכים התלויים ועומדים נגדו". בחלוף שישה חודשים מעת מתן ההחלטה פנה העורר למזכירות בית המשפט בבקשה כי יומצא לו אישור בדבר סיום הפסילה וזאת לאור סעיף 50(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן – "הפקודה"). המזכירות הפנתה את מכתבו של המשיב ללשכת השופטת, אשר ביקשה לקבל את תגובת המשיבה. המשיבה התנגדה להחזרת הרשיון וציינה בתגובתה כי: "בקשת המאשימה הייתה לפסול את המבקש ל-6 חודשים ואף מעבר לכך, כפי שמצוין בסעיף 5 לבקשה המצ"ב. לכן, מתבקש ביהמ"ש הנכבד להבהיר החלטתו בכך שפסילת המבקש הינה ל-6 חודשים ואף מעבר לכך". לאחר קבלת תגובת המשיבה, החליט בית המשפט:

"בית המשפט הורה בהחלטתו כי הרשיון ייפסל עד לתום ההליכים, קרי, הפסילה תעמוד בעינה אף מעבר ל-6 חודשים. לפיכך, הבקשה נדחית".

בהחלטה זו, יצוין כבר עתה, אין משום החלטה חדשה על פסילת רשיון, גם לא הארכת תקופת הפסילה שנקבעה בהחלטה הקודמת, אלא משום פרשנות או הבהרה, לפיה משמעותה של ההחלטה הקודמת הנה פסילת רשיון הנהיגה עד לתום ההליכים, אף מעבר לתקופה של ששה חודשים ממועד ההחלטה.

העורר טוען, כי על-פי פסיקתו של בית משפט זה, אם בית המשפט לא ציין בהחלטת הפסילה המקורית כי הפסילה תעמוד בעינה גם מעבר לשישה חודשים, הפסילה פוקעת בתום שישה חודשים ממועד ההחלטה. לאחר פקיעתה של הפסילה, טוען העורר, החלטה נוספת בדבר פסילת הרשיון, הגם שהיא אפשרית, מחייבת דיון במעמד שני הצדדים ולא ניתן היה לתיתה, בלא לאפשר לעורר להשמיע דברו בפני בית המשפט.

המשיבה טוענת, כי למרות שבהחלטה המקורית בדבר פסילת הרשיון לא נכתב כי הפסילה תעמוד בתוקפה אף מעבר לתקופת ששת החודשים הקבועה בחוק, עולה מההחלטה בברור כי זו הייתה כוונתו של בית המשפט, מה שתואם גם את בקשת הפסילה שהתייחסה במפורש לפסילה עד לתום ההליכים, אף מעבר לתקופת ששת החודשים הסטטוטורית.

אין בידי לקבל את עמדת המשיבה.

סעיף 46 לפקודה קובע כי בית המשפט רשאי לפסול נאשם מלהחזיק ברשיון נהיגה עד לגמר בירור דינו, או עד שתבוטל הפסילה.

סעיף 50(ב) לפקודה, שהוא הסעיף הנוגע לענייננו, קובע:

"עברו ששה חודשים מיום שנפסל בעל רשיון לפי הסעיפים 46 או 47 ולא ניתן פסק-דין לגבי המעשה או המחדל שבגללם נפסל – בטלה הפסילה, אם לא הורה בית משפט הוראה אחרת".

הוראה זו פורשה על-ידי בית משפט זה בפסק הדין בבג"ץ 658/84 הולנד נ' שופט בית משפט השלום לתעבורה , פ"ד לט(2) 524, 526, כדלקמן:

"החלטה על-פי סעיף 46 לפקודה לפסול בעל רשיון מלהחזיק בו עד לגמר בירור דינו אינה מכילה, כשלעצמה, 'הוראה אחרת' במובן סעיף 50(ב) לאותה פקודה. לשון אחר, לפי השקפתי, יש במקרה כזה לראות את הפסילה כבטלה, אם 'עברו שישה חודשים מיום שנפסל בעל הרשיון לפי סעיפים 46 או 47 ולא ניתן פסק דין לגבי המעשה או המחדל שבגללם נפסל', אלא אם כן אמר בית המשפט דבר נוסף , אשר בו ניתן לראות 'הוראה אחרת' ... החלטה סתמית של פסילה עד תום ההליכים כפופה תמיד להנחה, שהמשפט יסתיים תוך ששת החודשים, כמובהר".

בבש"פ 7647/00 חינוואי נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 812, הדגיש השופט מ' חשין כי בית המשפט אמנם רשאי, כבר בהחלטת הפסילה הראשונה, לפסול את הנאשם מלהחזיק ברשון נהיגה עד לתום ההליכים ואף מעבר לתקופת ששת החודשים הקבועה בחוק, אך פסילה כזאת, אף שהיא אפשרית, מעוררת קושי, שכן "תקופת 6 חודשים הינה תקופה סבירה לפסילת רשיון, ואילו פסילה לתקופה ארוכה ממנה, נדרשים לה נימוקים מיוחדים".

על רקע זה עולה כי החלטתו של בית המשפט אינה יכולה לעמוד. שכן, כפי שנקבע בפסיקה, "הוראה אחרת" כמשמעותה בסעיף 50(ב) לפקודת התעבורה, אינה יכולה להילמד, במשתמע, מהוראה בדבר פסילה עד לתום ההליכים, והיא חייבת להיקבע במפורש. קביעתו של בית המשפט קמא כי החלטתו המקורית בדבר פסילת הרשיון עד לתום ההליכים משמעה כי "הפסילה תעמוד בעינה אף מעבר ל-6 חודשים" אינה תואמת הלכה זו ועל כן דינה להתבטל. בכך אין כדי למנוע בעד המשיבה להגיש בקשה נוספת לפסילת רשיון הנהיגה של העורר עד לתום ההליכים, אף בחלוף תקופת ששת החודשים הסטטוטרית, אך בכך אין כדי לפגוע במסקנה בדבר בטלותה של החלטת הפסילה הקודמת בחלוף ששה חודשים ממועד ההחלטה.

התוצאה היא שאני מקבל את הערר, מורה על ביטול החלטתו של בית המשפט קמא מיום 21.10.04, וקובע שהחלטת הפסילה המקורית שניתנה על-ידי בית המשפט קמא ביום 8.3.04, בטלה בחלוף ששה חודשים ממועד זה.