בש"פ 9691/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום בו מיוחסות לעורר שתי עבירות של ניסיון אינוס תוך גרימת חבלה, ועבירה של היזק בזדון. בית המשפט נעתר לבקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו. הערר שבפניי מופנה נגד החלטת המעצר.

2.

כתב האישום נגד העורר מתאר שני אירועים דומים שהתרחשו על גדות נהר הירדן בצפון הארץ במקומות שונים. המקרה האחד ארע ביום 9.5.2010, ואילו האחר התרחש ביום 20.6.2010. בכל אחד מהאירועים נתקל העורר באקראי באשה צעירה, וזאת כאמור במקום ציבורי פתוח. בכל אחד משני האירועים התנפל העורר בכוח על האישה והחל מאבק. מדובר היה בניסיון אינוס. תוך כדי מעשיו של העורר והתנגדותה של האישה נגרמו לכל אחת משתי הנשים חבלות. בשלב מסוים של המאבק חדל העורר ממעשיו ונמלט מהמקום.

3.

בבית המשפט המחוזי וכן בדיון בפניי לא היתה מחלוקת כי בידי המשיבה ראיות לכאורה לגבי כל אחד משני האירועים. העורר אף לא חלק על כך שקיימת עילת מעצר. השאלה היחידה שהצריכה אפוא הכרעה, היתה האם יש מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר.

4.

לבית המשפט המחוזי הוגשו שני תסקירי מבחן על ידי שירות המבחן, האחד מיום 14.10.10 והאחר מיום 31.10.10. שירות המבחן בחן את החלופות שהוצעו לו. בתסקיר הראשון הביע קצין המבחן את דעתו, כי לא ניתן להעריך את הסיכון להישנות של מעשים מיניים פוגעניים מצידו של העורר. כמו כן, נאמר בתסקיר לעניין החלופה שהוצעה באותה העת, כי איננה מתאימה. בתסקיר השני נבחנו שתי חלופות, אשר אחת מהן כבר נבחנה בגדרו של התסקיר הראשון. מקריאת התסקיר השני עולה, כי שירות המבחן סבר ששתיהן הינן חלופות אפשריות. עם זאת, נמנע השירות מלהביע עמדה לגבי עצם השימוש בחלופה. דעתי היא כי בנסיבות העניין אין מקום לעשות שימוש בחלופה, אף אם נצא מהנחה ששתי החלופות הינן סבירות.

5.

כאמור, העורר היה מעורב בשני אירועים נפרדים, שפער הזמנים ביניהם הוא כחודש וחצי. בכל אחד מהמקרים הוא פגש באקראי אישה במקום ציבורי, התנפל עליה וניסה לאונסה. כאמור, קיימות ראיות לכאורה לגבי שני המקרים. על רקע הנתון של שני מקרים נפרדים, ושאר הנסיבות שצויינו, המסקנה המתבקשת היא שקיים סיכון משמעותי לשלום הציבור, ליתר דיוק, לשלומן של נשים, ככל שמדובר בעורר. לכן, חלופת המעצר איננה מתאימה ואינה ראויה במקרה דנא.

6.

הערר נדחה.