בש"פ 9702/04 אליאס זכור נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) בב"ש 4757/04, בה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים כנגדו בת"פ 3121/04.

נגד העורר הוגש כתב אישום, יחד עם אנשים נוספים, המייחס לו עבירה של תיווך בסם מסוכן. מכתב האישום עולה כי ביום 21.7.04 נפגש העורר, לאחר תיאום טלפוני מוקדם, עם אדם בשם מנסור אגברייה (להלן – מנסור) ואחיו של מנסור אשר ביקשו לקנות סם. במהלך הפגישה, העורר יצר קשר עם אדם שלישי, וזאת במטרה לתווך בין המעוניינים ברכישת הסם לבין המוכר, ולאחר מכן הביא את הקונים לביתו של מוכר הסם על מנת לרכוש סם מסוג הרואין. בעודם בדירה פרצו למקום שוטרים ועצרו את המעורבים בפרשה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בבית המשפט המחוזי טען העורר, כי לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום נגדו. בית המשפט המחוזי קבע, כי לאור הודעתו של מנסור, הוא הקונה המיועד, והעובדה כי השוטרים ראו את כל המעורבים בפרשה באותה דירה בה לכאורה התנהל המסחר בסם ובה נמצאה כמות גדולה של הרואין, קיימות ראיות לכאורה נגד כל הנאשמים, ביניהם העורר. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי אין מקום לשחרור העורר לחלופת מעצר, שכן זה עסק לכאורה בתיווך בעסקת סמים, למרות שהיה אסיר ברישיון. על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

העורר טוען, כי לא קיימות בעניינו ראיות לכאורה. לטענתו, העובדה כי נעצר במקום בו נמצא סם מסוכן מסוג הרואין, אין בה די כדי להוכיח, לכאורה, את אשמתו. הראייה היחידה הקושרת את העורר לעבירה המיוחסת לו, היא הודעתו של מנסור, אך זה היה מעורב בעצמו בעסקה, ולטענת העורר הוא הפליל את האחרים מפני שרצה להפחית מחלקו בפרשה. בכל מקרה, הודעתו של מנסור דורשת תוספת ראייתית שאינה בנמצא. לחילופין טוען העורר, שגם אם קיימות בעניינו ראיות לכאורה, מדובר בראיות שעוצמתן חלשה, דבר המצדיק לשחררו לחלופת מעצר, מה גם שחלקו בפרשה היה קטן. חלופת המעצר אותה מציע העורר הינה מעצר בית מלא בבית אחותו בכפר מכה או בבית הוריו בעכו בפיקוח מלא של בני משפחתו.

המשיבה טוענת, בתגובה, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר: הודעתו של מנסור מפלילה את המעורבים בפרשה, ביניהם העורר, אך גם את מנסור עצמו, שנגדו אף הוגש כתב אישום נפרד בגין חלקו בפרשה. הודעה זו, נטען, אינה עומדת לבדה שכן בחומר הראיות ישנה שורה של חיזוקים להודעה. באשר למסוכנותו של העורר, טוענת המשיבה, כי זו נלמדת ממעשיו: תיווך בעסקת הסם ויכולתו ליצור קשר, תוך זמן קצר, בין קונה הסם לבין המוכר. כמו-כן, על אף שלעורר אין עבר פלילי בעבירות סמים, נזקפות לחובתו מספר הרשעות בעבירות אלימות, ואת העבירה הנוכחית הוא ביצע, לכאורה, בעת שהיה אסיר ברישיון.

דין הערר להידחות. עיון בחומר החקירה מלמד שבעניינו של העורר אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום: בעיקר הודעתו של מנסור הקושרת את העורר לאירוע ומלמדת על תפקידו כמתווך בעסקת הסם, כמו גם עצם הימצאותו בזירה האירוע בה התנהל, לכאורה, המסחר בסם ובה אף נמצאה כמות גדולה של סם. אשר למשקלה הראייתי של הודעתו של מנסור, עניין זה ייבחן במהלך המשפט, וככל שמדובר בשלב זה של הדיון, לא עלה ביד העורר להצביע על נסיבות המפחיתות במידה ניכרת את משקלה הראייתי של הודעה זו.

בהתקיים ראיות לכאורה קמה נגד העורר עילת מעצר סטטוטורית. מקובלת עלי גם מסקנתו של בית המשפט קמא לעניין חלופת המעצר. זאת, הן לאור טיב העבירה הקשורה קשר אמיץ בסחר בסמים ומצביעה על מסוכנות שאין להפיגה, ככלל, בשחרור לחלופת מעצר, והן לאור העובדה שהעורר היה, בעת שביצע לכאורה את העבירה, אסיר ברישיון.

הערר נדחה.