בש"פ 9710/05 מדינת ישראל נ. יובל איזנקוט

בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד המשיב בחודש נובמבר 2004, יוחסו לו עבירות מין אותן ביצע על פי הנטען בשתי נשים להן הציע להסיען במכוניתו. המקרה האחד התרחש בחודש יולי 2004, כאשר המשיב ביצע בקורבנו אינוס ומעשה סדום, ואילו המקרה השני התרחש בחודש ספטמבר 2004, והפעם ביצע המשיב מעשה סדום.

כתב האישום המקורי נגד המשיב, שייחס לו את העבירה מחודש ספטמבר בלבד, הוגש בתאריך 10.9.04, ובית המשפט דחה את בקשת המדינה למעצרו עד תום ההליכים, והורה כי המשיב יהיה נתון במעצר-בית. אולם, משהוגשה התלונה הנוספת בעניינו של המשיב, חזרה המדינה ועתרה למעצרו עד תום ההליכים, ובחודש דצמבר 2004 בית המשפט נעתר לה. משחלפו 9 חודשי המעצר הראשונים ביקשה המדינה מבית משפט זה להורות על הארכת מעצרו של המשיב, והחלטה ברוח זו ניתנה על ידי חברי, השופט ס' ג'ובראן. עתה עותרת המבקשת בשנית להארכת מעצרו של המשיב.

להשלמת התמונה אוסיף, כי בעניינו של המשיב הוקדש זמן ניכר לבירור שאלת מצבו הנפשי, ולשיהוי בהליכים גרם גם ניסיונם של הצדדים להגיע להסדר שייתר את שמיעת התיק לגופו. כתוצאה מכך התקיימה עד כה ישיבה אחת בלבד בה נשמעו אחדות מראיות התביעה – אחת המתלוננות ושני שוטרים - והתיק קבוע להמשך שמיעה בחודש נובמבר 2005.

אכן, הקצב בו מתברר עניינו של המשיב רחוק מלהשביע רצון, ואפשר שבנסיבות אחרות נכון היה להעדיף כבר בשלב זה את זכותו להתהלך חופשי על פני שיקולים אחרים. אולם עניינו של המשיב מחייב נקיטתה של זהירות מיוחדת, הואיל ובידי המשיבה ראיות לכך שהוא ארב לשתי נשים שביקשו טרמפ, ומצאו את עצמן נאלצות לספק את סטיותיו לאחר שהובילן בדרכי רמייה למקומות מבודדים. התנהגות זו מלמדת על הסכנה הרבה הנשקפת מהמשיב, ולפיכך, חרף הקצב האיטי שבו מתנהל משפטו, לא מצאתי כי הגיעה העת להעדיף את עניינו על פני אינטרס הכלל.

אני נעתר אפוא לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, שמניינם מיום 27.10.05 או עד למתן פסק הדין בתיק פ"ח 1059/04 של בית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.