פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9730/17
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
איתן קחלון
בקשה לשחרור ממעצר באופן מיידי מטעם
המשיב מיום 17.12.2017
בשם המבקשת:
עו"ד עילית מידן
בשם המשיב:
עו"ד נתן שרייבר
החלטה
1.
ביום 13.12.2017 הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ) ב-90 ימים, החל מיום 29.12.2017, או עד למתן פסק דין בת"פ 64024-03-17 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. הדיון בבקשה נקבע למחר, יום 19.12.2017.
2.
ביום 17.12.2017 עתר המשיב לשחררו ממעצר באופן מיידי. לטענתו, מעצרו החל ביום 15.3.2017, ומשום כך פקעה תקופת תשעת החודשים המנויה בסעיף 61(א) לחוק ביום 15.12.2017. באותו היום הוריתי למדינה להגיש את תגובתה לבקשה, וזו התקבלה בבוקר יום זה, 18.12.2017. בתגובתה מבהירה המדינה כי מאחר שכתב האישום הוגש ביום 29.3.2017, יפקע מעצרו של המשיב ביום 29.12.2017.
3.
לא מצאתי כל עילה להיעתר לבקשתו של המשיב. אכן, אין חולק כי בפועל עצור המשיב מיום 15.3.2017. ואולם תקופת המעצר אשר קדמה למועד הגשת כתב האישום – הוא יום 29.3.2017 – אינה מעניינו של סעיף 61(א) לחוק שבו עסקינן, ואין היא נמנית עם תשעת החודשים הקצובים בו. מסקנה זו נלמדת בנקל מלשונו הפשוטה והמפורשת של הסעיף, אשר מורה על פתיחת מרוץ הזמנים החל ממועד הגשת כתב האישום :
"נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו , היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים , ואם היה נתון המעצר בפיקוח אלקטרוני – תקופה המצטרפת כדי 18 חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר , בערובה או ללא ערובה" [ההדגשות הוספו – י' א'] (ראו והשוו למשל: בש"פ 2624/13 מדינת ישראל נ' טרודי (14.4.2013)).
תוצאה זו נתמכת על ידי ההחלטות שניתנו בתיק מעצר הימים של המשיב (מ"י 33939-03-17), אשר מלמדות כי מעצרו טרם הגשת כתב האישום התנהל כדין על פי סעיף 13 לחוק וההוראות הנלוות לו.
4.
אשר על כן, בקשתו של המשיב לשחרור מיידי ממעצר נדחית. הדיון הקבוע ליום 19.12.2017 בעניין בקשתה של המדינה להארכת מעצרו של המשיב – יתקיים כסדרו.
ניתנה
היום, ל' בכסלו התשע"ח (18.12.2017).
ש ו פ ט