בש"פ 9735/09 ליאור גנגינה נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטות של בית המשפט המחוזי בתל אביב שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר ולצוות על מעצרו עד תום ההליכים.

2.

המשיבה הגישה על העורר כתב אישום המייחס לו ביצוע של עבירת שוד. על פי האמור בכתב האישום נכנס העורר לסניף של בנק הדואר כשהוא חמוש באקדח, איים על פקידות שהיו במקום וציווה עליהן למסור לידיו כסף. הפקידות מסרו לשודד סך של קרוב ל-4,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי בחן את חומר הראיות הגולמי וקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. בית המשפט הורה כמו כן שיוגש תסקיר מעצר. לאחר שהוגש תסקיר ניתנה החלטה נוספת בה הורה כאמור בית המשפט שהעורר ייעצר עד לסיום משפטו.

3.

הסניגורית הנכבדה טענה בפניי כי הערכאה הדיונית שגתה משקבעה כי אכן קיימות ראיות לכאורה. הטענה היא שחומר הראיות הגולמי אינו מספיק על מנת שנאמר כי העורר זוהה לכאורה כמי ששדד את הבנק. מסתבר כי השוד צולם במצלמה הנמצאת בסניף הבנק. הפקידות מסרו תיאור של השודד. עניין אחד שבולט לגבי נתוניו של העורר הוא גובהו. נאמר לי שגובהו כשני מטר. מסתבר כי לפחות אחת הפקידות דיברה אכן על אדם גבה קומה. נוסף על כך, גרושתו של העורר אמרה במשטרה כי השודד הנראה בצילום הוא אכן העורר. יתרה מזאת, היא אף זיהתה את החולצה אותה לבש השודד וכן את הכיפה שחבש כפריטים שהיא קנתה לעורר. איני מתעלם מכך כי מדובר על דברים שאמרה הגרושה, שכנראה יש לה סכסוך עם העורר, אך עדיין יש ליתן משקל מסוים לדברים אלה לחובתו של

העורר. עניין נוסף בעל משקל יחסי רב לחובת העורר אלה דברים שהוא אמר לסבתו בשעה שאנשי משטרה הגיעו אליו. העורר אמר לסבתו, כך לפי אנשי המשטרה, כי השוטרים חושדים בו שביצע שוד בבנק. לדברי השוטרים, כל שהם אמרו היה כי הוא חשוד בשוד והם לא אמרו דבר לגבי בנק. צירוף הראיות השונות מצדיק את מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי החומר הגולמי מגיע כדי ראיות לכאורה.

4.

השאלה הנוספת היא האם היה מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר. כאמור, שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו של העורר. לדברי השירות קשה להעריך את רמת הסיכון היה והעורר ישוחרר. כמו כן נאמר בתסקיר כי העורר מסר מידע בלתי מהימן ביחס לו עצמו וביחס לאורח חייו. השורה התחתונה היא ששירות המבחן לא המליץ על שחרור לחלופה. על רקע העבירה המיוחסת לעורר, בהתחשב בכך שמדובר בשוד תוך נשיאת אקדח ולאור עמדתו של שירות המבחן, צדק בית המשפט המחוזי משסרב להורות על שימוש בחלופת מעצר.

5.

הערר נדחה.