בש"פ 974/01 שחר רומנו נ. מדינת ישראל

1.העורר הוא צעיר יליד 1980. במהלך השנים 1995-1994 - בהיותו כבן 15-14 שנים - נהג, לפי הטענה, לעשות מעשים מגונים, ואף מעשה אינוס, בקטינה ילידת 6.12.89. המעשים נעשו בזמן ששימש שמרטף לקטינה, שהוריה שכנים וחברים קרובים של הוריו. כתב האישום שבו יוחסו לעורר מעשים אלה הוגש ב - 13.9.00 ואין חולקים כי במהלך התקופה שחלפה עד הגשתו לא היה מעורב בפלילים.

חברי הנכבד, השופט א' א' לוי, בהחלטתו מיום 7.11.00, קבע כי "יש מקום להנחה שהסכנה הנשקפת ממנו, גם אם טרם נשללה סופית, היא אינה ברורה ומידית.". לפיכך הורה על חלופת מעצר, לפיה, בין היתר, על העורר לשהות בבית הוריו ולא לצאת ממנו אלא לצורך פגישות עם שרות המבחן וכן בדיקות לצורך איבחון.

בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטת ר' לבהר שרון), בהחלטתו מיום 29.1.01, דחה את בקשתו לאפשר לו לצאת לעבודה במשך מספר שעות בכל בוקר. מכאן הערר שלפני.

2.עיינתי בתסקירי שרות המבחן שהוגשו על העורר וכן בדיווח על מבדקים פסיכולוגיים שנערכו לו. העבודה שבא כוח העורר מציע כי יעבוד בה היא בחלוקת מוצרי חלב, עם גיסו העוסק בכך במסגרת חברה שעיסוקה בשיווק ובחלוקת מוצרי חלב, ובפיקוח צמוד של גיסו, חמישה ימים בשבוע, משעה 05:30 עד 12:00. שרות המבחן, בתסקירו מיום 28.1.01, המליץ על התכנית. יצוין, כי בדיווח הנזכר על מבדקים פסיכולוגיים שנערכו לעורר נאמר כי "מהממצאים לא עולים סימנים להפרעה פדופילית ו/או לסטייה מינית כלשהי. כמו כן, אין עדויות לקשיים משמעותיים בנושא השליטה בדחף. שחר איננו נראה מסוכן לסביבה ומהעולה מהחומר לא נראה כי עלול להפוך לכזה תחת לחץ. בנוסף מהממצאים לא עולות עדויות לקיומם של קוים פסיכופטיים.".

כאמור, מדובר בעבירות שנעברו לפני כשש שנים, בהיות העורר כבן 15-14 שנים, שאחריהן לא עבר עבירות נוספות עד היום. יתר על כן, שרות המבחן המליץ על התכנית לאפשר לעורר לצאת לעבודה ואף מסקנתו של הדיווח הפסיכולוגי היא שהעורר, ככל הנראה, איננו מסוכן. במצב דברים זה יש מקום להיעתר לבקשתו.

3.לפיכך אני מקבל את הערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי ומורה כי העורר יהיה רשאי לצאת לעבודה שהציע בא כוחו במסגרת הזמנים שצוינו לעיל. בית המשפט המחוזי ייקבע את פרטי התנאים והערובות ובמיוחד הערבויות וההתחיבויות שיוטלו על גיסו של העורר, שעימו יעבוד, במטרה להבטיח שההוראות הנזכרות לא יופרו.